שאלה על (אי) כניסה לגן

שלום ליאת, אני נורא נהנית לקרוא את התשובות שלך תמיד. הייתי מעוניינת בדעתך לגבי בני הצעיר. הוא בן שנתיים וחצי, אנו מתגוררים בחו"ל, במדינה קרה מאוד. שאלתי היא על כך שאני מתעכבת בהכנסתו לגן ילדים. כמו שאמרתי, מאוד קר פה, הגנים לא קרובים ודורשים נסיעה, ילדי הגדולים נמצאים בבית ספר מרחק הליכה, ובנוסף לכל זה מחיר הגנים פה מאוד גבוה, ודי מקובל להשאיר ילדים בבית עד גיל שלוש לפחות כך שאין אופציות קרובות לביתנו. ישראלים שאני מספרת להם על שבני הקטן עוד בבית (איתי, ויש גם עזרה רבה מבייביסיטר מקסימה, ישראלית) - ממש מזדעזעים וטוענים שאני פוגעת ביכולות החברתיות שלו. אני מזכירה שיש לו אחים די קרובים בגיל, שאליהם באים גם חברים, והוא בהחלט רואה ילדים נוספים ולא מסתובב רק עם מבוגרים. מעבר לזה הוא ילד נהדר, באמת. שמח, יודע לשחק ולהעסיק את עצמו, מצחיק, מפותח (עברית מצוינת, שירים, פאזלים של 24 חלקים, מגדלי לגו וכולי...). הוא גם חווה לא מעט טיולים רגליים - אנו בסביבה כפרית ונידחת מוקפת יערות ואגמים...את חושבת כמו משפחתי וחברי בישראל שאני עושה לו נזק? אחיו שהיו בגילו בישראל אכן נכנסו לגן לפני גיל שנתיים..אני מעריכה שהוא ייכנס לגן שנמצא מרחק הליכה ומקבל מגיל שלוש וחצי, כלומר רק בעוד שנה....תודה ושבת שלום!

שכחתי נתון אחד, אולי הוא חשוב: בספטמבר בני התחיל גן שנמצא לא קרוב אך לא נורא רחוק. כעבור שבועיים הוצאתי אותו מהגן. הגן בשיטת מונטסורי, מנוהל בנוקשות, המון חוקים לכל דבר (פאזלים עושים רק בישיבה לבד ליד שולחן. לשני ילדים אסור לשחק יחד באותו משחק כל אחד משחק לבד, בחצר בזמן החופשי מותר להיות רק באזור אחד מגודר עם אספלט למרות שהחצר גדולה, כנראה זה נובע מחשש לפציעות או משהו). שהיתי עם בני בגן כשבוע וקצת, ניסיתי גם לשהאיר אותו קצת לבד, פעם אחת היה סביר פעם אחת הרבה בכי, אבל לא הבכי מה שמנע ממני אלא הפער המטורף ממה שהוא רגיל בבית, והנוקשות הזו שלא מתאימה לילדים ישראלים בגילו, ואולי מתאימה לאירופאים פה שהם מאוד מחונכים ממושמעים ורגילים לכללים הללו. רק עוד פרט קטן שמראה שאני לא שלמה עם הדרך שבחרתי, שניסיתי להכניס אותו, אבל שפשוט לא הצלחתי להיות רגועה שאני שולחת אותו למקום שאני מבינה את כלליו והם לא נראים לי שרירותיים וקשים. אני לא יודעת אם אמצא פה גן שהגישה שלו יותר נינוחה ופחות עם כללים וחוקים ונוקשות. אולי לא, אבל בינתיים נראה לי רווח עבורו שהוא בבית. זה היה חלק מההחלטה ורציתי לתת את מלוא התמונה... סליחה שאני מכבירה מלים (:

שלום מירב, מזמינה אותך לקרוא את ההערה המחוייכת (והרצינית) ששלחתי לסיוון לפני רגע (קומה אחת מתחתייך), הנוגעת לניסיונותיהם של אנשים להסית אותנו מהחלטות הוריות הנעשות על סמך תחושות בטן ואינטואיציות הוריות טבעיות. לפני שאשתף אותך בדעתי, אציין שאין להתייחס אליה כאל 'תורה מסיני', ושבוודאי קיימים אנשי מקצוע שסבורים אחרת. בעיני, קיימת הערכת-יתר הנוגעת לחשיבותו של גן הילדים בגיל הרך, בעיקר כמספק גרייה חברתית קריטית. הנסיון מלמד שילדים שהתחילו לבקר בגן ילדים לפני גיל שנתיים מפגינים (לזמן מה) יותר עצמאות ויותר מיומנות חברתית בהשוואה לחבריהם שהגיעו לראשונה לגן בגיל שנתיים וחצי או שלוש, אולם הפערים הללו נעלמים מהר מאד, ואינם מקנים לראשונים כל יתרון בהמשך. בעיני, לפני גיל שלוש, טיפול אישי ומסור הניתן לילד בביתו ע"י דמות קבועה וחמה אחת, הוא אופטימלי, ועונה על כל צרכיו של הילד (גם אלה החברתיים). אני מציעה לך להמשיך להשקיע בחינוכו של בנך באופן אותו את מוצאת לנכון בנסיבות שלכם, ולראות בכך זכות ואתגר. מאחלת לכם חורף קל שם, בארצות הקור, ושולחת לך עידוד חמים מארץ הקודש... ליאת