התייעצות

שלום ליאת בני בן החמש היה מאוד קשור למשפחתו של בעלי(סבא/תא ודודות). הקשר איתם נותק לחלוטין , אך מכיוון שאנו גרים קרוב יחסית אחד לשני, יוצא שבני רואה אותם מידי פעם. עברו מאז הניתוק כחמישה חודשים. ולמרות זאת הוא מאוד מתגעגע,מדבר עליהם,מבקש לראותם וכו'. אנחנו אומרים שזה לא אפשרי. השבוע הוא ראה אותם בבוקר, ובצהרים הגננת סיפרה שהתנהג לא יפה,הרביץ לילדים בגן וכו'. אני מניחה שזה קשור. האם לאחר חמישה חודשים, בני לא היה אמור להסתגל למצב החדש ולרצות את קרבתם פחות? מה היית ממליצה להגיב כאשר הוא מבקש לראותם, ואיך אפשר להקל או לעזור לילד להתמודד עם המצב? אנו שוקלים מעבר דירה לאזור מרוחק יותר על מנת להתרחק מהאזור אך זה לא יקרה כנראה בקרוב. תודה דפנה

שלום דפנה, אני מנחשת שמאחורי השאלה שלך מסתתר סיפור כאוב, שקשה (ואולי בלתי אפשרי) להציגו על כל מורכבותו לילדך בן החמש. עם זאת, קשה לא פחות לצפות מילד קטן להשלים עם כך שדמויות אהובות ומשמעותיות מחייו, ייעלמו יום בהיר אחד מחייו ללא הסבר. לכן, בעיקר מתוך כבוד לבנך ולרגשותיו, מגיע לו סוג של הסבר, המותאם ליכולת ההבנה שלו. תוכלי לומר לו שבאופן זמני אתם בוחרים שלא להיפגש יותר עם בני המשפחה האלה, מאחר שקרו ביניכם דברים שעוררו כעס/עצב/עלבון. הדגישי שאת יודעת עד כמה הוא אוהב את בני המשפחה הללו, ועד כמה הם אוהבים אותו, ושאת מאמינה שהקשר יתחדש יום אחד, כשהכעס ייגמר. תוכלי לעודד אותו להביע את מה שהוא מרגיש, ולתת לו תחושה שאת מבינה ויודעת על מה הוא מדבר. אם ירגיש שהבית והמשפחה מצליחים להכיל ולכבד את רגשותיו, יפחת אולי הצורך לפרוק אותם בעקיפין בגן. אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות שהתנהגותו התוקפנית בגן משקפת מתח ועצבנות הקיימים גם אצלכם, המבוגרים, בעקבות המצב. מאחלת לכם מכל לבי שתצליחו להתגבר על הקרע המשפחתי ולהתאחד במהירות לרווחת בני המשפחה כולה בשמחות ליאת