מריבות עם ילדה בת שלוש וחצי

שלום יש לי ילדת סנדוויץ בת שלוש וחצי = בין אחות קטנה( שה וחצי ) ואח גדול ( חמש וחצי ) שרבה איתי על בגדים ללא הרף. אם זה מה ללבוש בבוקר , עם מה ללכת לישון ף רוצה להחליף בגדים סתם כך כשהיא מגיעה מהגן , ואפילו כשהיא לפעמים מרטיבה בלילה היא לא מסכימה תמיד להחליף לבגד שאני נותנת לה. כל מריבה כזאת יכולה להרקיע לצרחות מצידה אם אני לא אכנע לדרישותיה. גם באמצע הלילה ולהעיר את כל האחים שלה. אני מנסה למצוא את עמק השווה , לתת לש שתי אופציות לבחור , לא להתווכח איתה יותר מידי בבקרים ולהחליט על הכל ערב קודם אבל לפעמים זה בילתי נסבל . אני מרגישה שאני הולכת על ביצים לידה. אני מחזיקה את עצמי כל יום מחדש כדי לא להתפוצץ עליה ולפעמים אני גם צועקת ומענישה עד שהיא נכנעת. אינני יודעת מה הדרך הנכונה להתנהג איתה. האם לוותר ולזרום איתה ולתת לה יד חופשית ואז יהיה לי שקט ( אבל כשניסיתי את זה היינו יכולים לשבת יום שלם ליד הארון עד שהיא הוציאה את כולו והחליטה ולפעמים גם אז זה לא הצליח כי היא רצתה בגד מלוכלך למשל ) או לקבוע עובדות ולתת לה לצרוח ( וזה ילכול להגיע לצרחות של חצי שעה רצוף ואז אני מרגישה שהיא מסכימה אבל היא גם מובסת ואז כאילו פיספסתי משהו בחינוך... אנא יעצי לי כי אני מפחדת שאני יכולה לגרום לה נזק בחינוך לטווח הרחוק או נזק בקשר שלה איתי .

שלום יפעת, הצורך בשמירה על גבולות וסמכות הורית מדובר כאן הרבה, בפורום שלנו, ולפעמים אני מרגישה שלא מספיק עושים מקום לנושא היחסים עם הילדים, והאופן שבו מגיעים להתנהלות הרמונית גם בתוך המערכת המשפחתית ההיררכית. נדמה לי שמילת המפתח היא "כבוד". כבוד הוא ההיפך ממאבק כוח. בעמדה מכבדת אין מנצחים ומפסידים. בעמדה מכבדת יש "חיה ותן לחיות". בעמדה מכבדת מקשיבים לאחר, מתחשבים בדעתו ככל האפשר, ומאפשרים לו מרחב מחיה סביר. לכן, את הגבולות חשוב להציב, ובתוכם, לאפשר מרחב מכבד שיאפשר למערכת היחסים להתנהל בהרמוניה. כל הנאום הארוך הזה בא להציע (אולי, אם אפשר) להניח מראש למאבק, ולאפשר לבתך לבחור את בגדיה כרצונה, גם אם התאמת הצבעים קטסטרופלית, גם אם הם לא נקיים, וגם אם אינם מתאימים לעונה. כשנסוגים ממאבק, ההתנגדות פוחתת, וממילא תיתכן הידברות מכבדת. למרות הנאמר כאן, אם יש דברים שהם בנפשך, התעקשי עליהם, אך וותרי בדברים אחרים. זכרי שלמאבק דרושים שניים. כדמות סמכות את קובעת את הכללים, ועליהם אין דיון. עם זאת, חשבי על מה *לא* שווה להילחם, ושם שחררי. בהצלחה ליאת