מה עושים?

ליאת שלום , בני כבן 8 כמעט , תלמיד כיתה ב'. לאחרונה הוא שיתף אותי שבביה"ס הוא מאוד דואג לנו ההורים ולאחיו הקטן . הוא מפחד שיקרה לנו משהו . הוא אף פירט לי ושיתף כי הוא מפחד שאביו יפול בעבודה , אחיו הקטן יפול בגן ואני אקבל מכה בעבודה . הוא מתקשר אליי בהפסקות מהפלאפון שלו ואז נרגע , אך הוא מציין שבמהלך השיעור הוא לא יכול להתקשר ולכן הוא מודאג מאוד . מה עושים? האם זה מדאיג? לאפשר לו להתקשר אליי בהפסקות? ממה זה נובע ?

שלום נורית, לא ציינת כמה זמן נמשך המצב הזה, ועד כמה זה פוגע בתפקודו. כולנו דואגים לאנשים היקרים לנו, ומקווים שהם בריאים ושלמים גם כשהם מחוץ לטווח ראייתנו. כאשר החרדה משתלטת, ומתאפיינת בחשיבה קטסטרופלית שאינה נותנת מנוחה, זה חורג מגבולות הנורמה ומפריע לאיכות החיים הן של הילד והן של בני המשפחה, שצריכים להישאר זמינים כל הזמן. באופן מוזר, בחרדות מסוג זה יש גם סוג של תגמול עבור הילד, שמצליח בעזרתן לשעבד את בני הבית ולשלוט באורח חייהם ובתנועותיהם בבית ומחוצה לו. לכן, על מנת להשיב לעצמכם איכות חיים, אני מציעה להגיע להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להנחות אתכם כיצד לנהוג, ועד כמה לשתף פעולה עם החרדה שלו. ברוב המקרים ההתערבות הטיפולית מכוונת לאיזון בין הצורך להרגיע את החרדה מצד אחד, לבין הצורך לשמור על דרגות חופש של בני הבית מצד שני. הילד חייב ללמוד בהדרגה למצוא את הפונקציה המרגיעה בתוך עצמו, ולהיות מסוגל לשאת רמות מתונות של עמימות וחוסר שליטה. פנו לקבל עזרה בהצלחה ליאת