פתיחות מצד תלמידה

אני מלמדת ספרות בכיתה ז. באחד המבחנים שערכתי ביקשתי מהתלמידים לכתוב מכתב עם מסר לקרוב משפחה. מבחנה של אחת התלמידות צד את עיני, היא כותבת מכתב מרגש מאוד לאביה שלא פגשה מאז גיל שנה. היא מצטערת על כך שאחיה נכנס לכלא באותה תקופה ומאז לא נודע לה מאומה עליו.היא מגוללת במכתבה עד כמה היא מתגעגעת אליו הגם שאינה מכירה אותו ומבקשת ממנו סליחה אם פגעה בו. סיפרתי זאת למחנכת שלה שלא ידעה על כך מאומה. מלבד שמדובר במשפחה חד הורית.היועצת אף לא ידעה על כך. המלצתה של היועצת הייתה לזמן את התלמידה לשיחה אישית מקבלת ומכילה ולבדוק איתה האם היא מעוניינת לשתף גם את המחנכת שלה. מה דעתך? האם נכון לנהוג אחרת?

רציתי להוסיף כי בני רטה אותי שהתרגשתי מאוד מן המכתב שכתבה התלמידה ומייד כתב גם הוא מכתב לאביו (אני אלמנה) שהוא מתגעגע אליו ושהיה רוצה לראותו. בני כיום בן 27. לא היו לנו הרבה שיחות על אביו אך באותו מקרה חשתי פתיחות של בני כלפיי לספר לי את אשר על ליבו. כיצד עליי להמשיך מפה?

שלום לך, שמחתי לשמוע שתלמידתך הצליחה להשתמש בערוץ היצירתי שהגשת לה, גם אם לא ידעת שזה מה שאת עושה... אין ספק שהילדה תוכל להפיק רבות מעיבוד הפרידה מאביה ומביטוי חופשי של געגועיה אליו. עם זאת, קיימת כאן מורכבות, וחשוב לשמור על הפרטיות של המשפחה ועל חסיון המידע, ולא לאפשר לצוות ביה"ס גישה למידע אישי ללא אישורה של האם. אני מציעה להעביר את המידע ליועצת ביה"ס, ולבחון יחד איתה את הכללים הנוגעים לאופי ההתערבות והטיפול. יפה לראות את נקודת ההשקה בין המקצועי לאישי, ולשמוע על הפתיחות שנוצרה אצלכם במשפחה בעקבות מכתבה של הילדה. בנך, שכבר אינו ילד כלל, בחר לכתוב גם הוא את געגועיו לאבא, ולשתף אותך בכך. לאור התרגשותך, אני מניחה שעד היום רגשותיו וגעגועיו היו פחות מדוברים ביניכם, והעובדה שמשהו נפתח שם משמחת. אני מציעה לא 'להתנפל' על המידע הזה, כדי לא לסגור אותו שוב. נסי להישאר זמינה ומזמינה לשיח נוסף על אביו, מבלי ללחוץ או להאיץ בו. תני לו ליזום את העיתוי והקצב, והיעני לנושא רק כאשר הוא מעלה אותו או מבקש את ההקשבה וההתייחסות שלך. אני מניחה שמיותר לציין שתוכן הדברים הכתובים והנאמרים בנושא חייב להישאר ביניכם בלבד. בברכה ליאת