תדירות דיבור על מוות, ילד בן 4.5

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

25/10/2011 | 03:06 | מאת: רועי

בננו בן 4.5, ילד מאד נבון, מודע לכל הקורה מסביבו, מאד סקרן ובעל יכולת ביטוי רגשי מאד מאד גבוהה. מאז ומעולם אנחנו מדברים איתו על הכל ומשתפים אותו בהכל. ילד מלא מלא שמחת חיים, הומור וצחוק. מזה כמה שבועות הוא עסוק המון המון במוות. אני יודע שזה נורמלי לגיל לשאול על כך, וקראתי התיחסויות שלך כאן לנושא מהעבר ונדמה לי שאנחנו מגיבים די באופן שאת הצעת. השאלה שלי היא מתי תדירות העיסוק בנושא מתחילה להיות מופרזת באופן שצריך להדאיג, ובכל מקרה האם ניתן לגרום לו לעסוק בזה פחות, רק כדי שיעביר פחות זמן בטרדות ודאגות. הוא מדבר על זה מספר פעמים ביום מזה כמה שבועות. אומר לנו שכשנמות הוא יהיה עצוב מאד. שחבל שאחותו תמות. המון משחקים שאנחנו משחקים והשתוללויות בבית, הוא "מביים" אותן שיעסקו במוות (בהשתוללויות ובמלחמות הרגילות הוא מוסיף שעכשיו הוא מת, אני מת וכו', לפעמים אלה מיתות "סופיות" ולפעמים הוא מסביר שזה מת שאחרי זה קם). זה יכול לבוא משום מקום וללכת לשום מקום, כלומר באמצע צפיה בסרט בטלוויזיה יגש אלי פעם וילחש לי באוזם "כשתהיה מת יהיה לי מאד לא כיף" ואז לחזור ולצפות בסרט. אשמח לאיזהשהו מדד לגבי התייחסות לתדירות העיסוק. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
27/10/2011 | 01:04 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום רועי, לא חושבת שאוכל לספק מדד כלשהו, שיקבע מהי תדירות נורמלית ומהי חריגה. על פניו, מה שאתה מתאר משקף, לדעתי, התמודדות בריאה ומסתגלת עם חרדת המוות (שכרגע מציפה אותו מאד בהתאם לגיל). המשחק הדרמטי המכונה גם משחק "בכאילו" מספק הזדמנות מצויינת לעבד רעיונות מפחידים בדרך הטבעית והזמינה ביותר עבור הילד. לעיתים קרובות, מתוך רצון להגן על הילד מעיסוק ברעיונות מפחידים כ"כ, אנחנו מנסים טכניקות שונות של הסחה, ויש בכך כדי להחריף את הפחדים ("אם אמא ואבא מחליפים נושא בכל פעם שאני שואל אותם על המוות ומתחילים לגמגם, כנראה שיש כאן משהו מדאיג ומפחיד במיוחד"). כיום אנחנו כבר יודעים שדיבור ועיסוק חופשי בגורם הפחד מביא דווקא למידה של הקלה, לשיכוך רמות החרדה, ולשיפור התקשורת בבית. ילדים חשים מתי אנחנו משקרים להם, מייפים עבורם את המציאות, או נמנעים מחומרים 'נפיצים'. לכן, אני מציעה לנקות את השיח שלכם מן הדרמטיות בכל פעם שהנושא עולה. אפשר ורצוי לדון בסוגיית המוות, ולרכך את המילים באמצעות הומור, למשל. ("כשאני אהיה מת גם לי בכלל לא יהיה כייף, ולכן אני לא מתכונן למות עוד הרבה הרבה שנים"). מאחלת לכולנו חיים בריאים וארוכים בשמחות ליאת

27/10/2011 | 01:32 | מאת: רועי

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים