בוגרים שמסרבים להתבגר

שלום, יש לי 2 בנים בני 13 ו 17 שמתנהגים בצורה מאוד ילדותית לטעמי ולדעת אנשים קרובים אחרים.הם מעדיפים להיות בבית מול טלויזיה ומחשב לבד וללא חברים מעדיפים ורוצים שאעזר ואתמוך בהם בכל דבר אינם מגלים כמעט תופעות שנפוצות בגיל ההתבגרות כמו רצון לעצמאות והתנגדויות אינם יוזמים כמעט דבר ומרוכזים מאוד בעצמם וצרכיהם .הגדול בן ה 17 כבר קיבל צו גיוס ולא מתעניין במה שצפוי לא ולא מבלה עם בני גילו כמעט מלבד לעיתים משחקי ספורט ומחשב כמובן שאין מה לדבר על יציאה למועדונים ,סרטים וכו...מה ניתן לעשות במצב זה?

שלום רב, אם ההתנהגות התלותית והפסיבית מאפיינת את שני ילדייך גם יחד, שווה להשקיע מחשבה בסגנון ההורות שלכם ובדפוסי התקשורת בבית. עצמאות ואקטיביות נבנות בהדרגה לאורך ההתפתחות, בתהליך הדדי של הילד וההורה. כדי שילדים יהיו פעילים ויוזמים חשוב לעודד אותם לכך מגיל צעיר, ולהעביר אליהם בהדרגה עוד ועוד אחריות ואתגר. את עדיין יכולה, כאשר הם מבקשים להישען עלייך, לעודד אותם לחשוב, לפעול ולפתור בעיות בכוחות עצמם, ולאפשר להם להתנסות בהתנהלות עצמאית יותר ויותר. בנושא החברתי של בנך הבכור, אני בספק אם ניתן לחולל שינוי דרמטי בשלב זה. השיקולים הנוגעים להתערבות מקצועית כן או לא, חייבים להביא בחשבון את רמת המצוקה הנחווית על ידו. כלומר, אם טוב לו כמו שהוא, ואינו חש בודד, דחוי או מוזנח, אין סיבה לפנות לעזרה. אם, לעומת זאת, את מרגישה שהבדידות וההימנעות שלו קשורות לחרדה, לחוסר במיומנויות חברתיות, או לדחייה חברתית מצד בני גילו - שווה לפנות לקבלת עזרה. בברכה ליאת