גמילה קשה בן 3.5 שנים

שלום בני בן 3.5 שנים.לפני כחציי שנה התחלנו את תהליך הגמילה. לקח לו מספר חודשים להיגמל מהפיפי במהלך היום.הגמילה הזו היתה קשה.על גמילה מקקי לא היה בכלל על מה לדבר. לפני כחודש נגמל מחיתול בשינת צהריים. לפני כחודשיים התחלנו עם הגמילה מקקי.קשה לו מאוד.בשורה התחתונה הוא מעדיף לעשות את הקקי בתחתונים.לפעמים בחיתול.לפני כמה שבועות הצליח לעשות קקי בשירותים מספר פעמים.אמר שזה בכלל לא מפחיד.אך מאז לא עשה יותר בשירותים - הוא בעיקר מתאפק, או שמחכה לעשות בבוקר כשהוא עדיין עם חיתול.כששואלים אותו למה הוא לא רוצה לעשות בשיותים הוא אומר שזה מפחיד אותו. בין לבין ניסינו לגמול אותו מהחיתול בלילה אך זה לא הצליח וגם מצב ההתאפקות לקקי החמיר אז החזרנו את החיתול לילה. לפני שבוע התחיל להרטיב בצהריים בשינה אפילו שעושה פיפי לפני שהולך לישון (אולי מהתרגשות מהנסיעה לחו"ל). לסיכום,הגמילה שלו נמשכת כבר חצי שנה.אנחנו מאבדים את הסבלנות. איך ממשיכים מכאן? +

האם הקושי שלו בגמילה מצביע על אופי מסוים?למשל שקשה לו להתמודד עם מצבים מורכבים? או שהוא לא רוצה להפוך לעצמאי? תודה

שלום שרה, יש ילדים שיותר קשה להם עם מעברים, והם עלולים להתקשות יותר מחבריהם בצליחת המשברים ההתפתחותיים. עם זאת, לאור מה שאת מספרת, נדמה לי שהקשיים שלכם נובעים מתהליך גמילה לא מוצלח מלכתחילה, ולאו דווקא מבעיית אופי. הגמילה מחיתולים נעשית עפ"י רוב ביוזמת המבוגרים, כאשר הם מתרשמים שאצל הילד קיימת בשלות מוטורית, רגשית וקוגניטיבית לתהליך. כאשר הילד אמור *להבין* מה נדרש ממנו, להיות *מסוגל* לשבת על סיר או אסלה ו*לשלוט* בשרירי הסוגרים, וכאשר הוא *בשל* לעצמאות ולקיחת מידה של אחריות על עשיית הצרכים שלו. בדרך כלל, הגמילה מקקי אמורה להיות פשוטה יותר, לפחות ככל הנוגע לשליטה. את הפיפי צריך לעצור (זה קשה!) ואת הקקי לשחרר רצונית מפי הטבעת. כאשר מופיעים קשיים סביב הקקי, זה נובע בדר"כ מפחד כלשהו (פחד מגובה האסלה, מרעש המים בשירותים, פחד מ'נשירת' הקקי הנחווית שאובדן חלק מהגוף, פחד מכאב במקרים של עצירות) או מתחושת גועל ודחייה המועברת מן ההורים לילד, ישירות או בעקיפין. תגובות של רתיעה וגועל מצד ההורה ("הקקי מסריח או מלוכלך") מעוררות בילד תחושות אשמה ובושה, ומסבכות את המצב. חייבים לזכור שמבחינת הילד, לא תמיד קיימת מוטיבציה פנימית לתהליך. עקרונית, התהליך 'נכפה' על הילד כחלק מהמאמץ להפכו לבן-תרבות, העושה את צרכיו רק במקום המיועד לכך. כאשר אנחנו מחליטים להתחיל את המהלך הזה, אנו מורידים את החיתול, ומבשרים לילד "עכשיו אתה גדול, אין יותר חיתולים. מעתה, את הפיפי והקקי יש לעשות רק בסיר או באסלה". כאשר אנחנו מציעים לו חיתול רק לצורך עשיית קקי, אנחנו משדרים מסר כפול ומבלבל, ומניחים את היסודות לבעיה מתמשכת. בשלב הראשוני, אפשר להחזיר את החיתול רק ללילה, כדי לא להרטיב את המיטה, ולהסירו מייד בבוקר, כדי לעודד את הילד לעשות את צרכיו "כמו גדול". כמו שאת בוודאי יודעת, אפשר לעודד את הילד באמצעות פרסים קטנים, סיפורים וקלטות העוסקים בנושא, ואפילו ישיבה על ידו כשהוא יושב על הסיר או האסלה. שבחים והתפעלות מכל הישג - גם הם עוזרים. כרגע, מה שאני מציעה לך, זה למצוא מאמר טוב באינטרנט על תהליך הגמילה הנכון, המנחה את ההורה "צעד צעד", ומזהיר מפני הטעויות הנפוצות. יש לא מעט מאמרים כאלה. נסי להתחיל מהתחלה, תוך הימנעות מהטעויות שכבר הזכרתי. השתדלי לגייס מחדש סבלנות ונדיבות כלפי בנך, שבוודאות ישתלט בסופו של דבר על המשימה. בהצלחה ליאת