מכות וצעקות

שלום, בני בן ה 6 מרביץ הרבה לאחיו התאום (הרבה פעמים משום שאחיו מציק לו). אנו שולחים אותו לחדרו ולפעמים (מעטים) גם מענישים את האח התאום . היום שוב שלחתי אותו לחדר אחרי שצעק עליי מאוד- אמרתי לו שלא מקובל עליי שיצעק עליי. לאחר מספר דקות נכנסתי לחדרו כדי לומר לו שמותר לו לצאת. ואז התפתחה בינינו שיחה והוא אמר לי "את רואה שהעונשים לא עוזרים לי , את צריכה למצוא משהו אחר כדי שאני אפסיק להרביץ" . והאמת שהוא צודק, אני יודעת שהוא משתדל מאוד לא להרביץ ולא לצעוק ,מאוד מפריע לו שהוא לא מצליח לשלוט בזה. אילו דרכים נוספות ניתן לנסות כדי ללמדו לשלוט בכעסים ו/או לפרוק בדרך אחרת.

שלום לך, האמת, האמירה של הילד שלך מרגשת אותי, בהיותה מדוייקת כל כך, מזמינה כל כך, חכמה כל כך! נדמה לי שברמה הפרקטית והמיידית הייתי שואלת אותו "מה, לדעתך, היה עוזר לך להפסיק להרביץ?". ילדים נבונים יכולים להניח לפנינו את הפיתרון, אם רק נסכים להקשיב להם. נדמה לי שבתור התחלה, הייתי נסוגה מעמדת השופטת בין שני האחים, כך שרמת התסכול שלו תרד. כאשר את מתערבת (יותר) לטובת אח אחד, את דוחקת כל אחד מהם ל'נישה' או ל'תפקיד' של הילד הטוב או הילד הרע. זהו מצב בלתי רצוי, כי הוא משרת את שניהם. הילד ה'טוב' נשאר קורבן וזוכה להגנה מצידך, והילד ה'רע' מקבל אישוש לתחושות הקיפוח שלו, ולמחשבה שאין לו כבר מה להפסיד. החלטה גורפת לא להתערב במריבות האחים, ואפילו הסתלקות שלך לחדר אחר בכל פעם שמתחילה האלימות, תלמד את שניהם שהמריבה אינה משתלמת ("אין הצגה אם אין קהל"), ושיהיה עליהם לפתור את הבעיות ביניהם בדרך לא אלימה. בכל הקשר אחר, אני מציעה לייצר מצב בו התנהגות אלימה תגרור הפסד ממשי (הרחקה היא לא תמיד סנקציה מרשימה) ובלתי רצוי עבור הילד המכה, הקשור בדרך הגיונית כלשהי להתנהגות האלימה. למשל - "כשאתה מכה, לא נעים לנו. זה מקלקל את מצב הרוח שלנו. עכשיו, כשאני עצבנית ומותשת, לא אוכל לספר סיפור לפני השינה, ולכן תלכו לישון מוקדם יותר ובלעדי". כדאי לזכור שסנקציה יעילה לא חייבת להיות עונש חמור וקשה מדי. מספיק שתהיה תוצאה הגיונית בלתי נעימה - אך עקבית - כדי לפעול! בהצלחה ליאת

קודם כל תודה, זה עזר לי להבין מספר דברים. יכול להיות שהאח "הטוב" ממשיך להציק כי הוא יודע שאחיו ירביץ לו וההורים יכעסו על אחיו ויגנו עליו, אני מניחה שלכן הוא ממשיך להציק. אך יש לי שאלה נוספת, כשאני לא לידם עדיין האח ה"מוכה" בא אליי ואומר לי "הוא הרביץ לי " אז מה עליי לעשות במקרה הזה מבלי להיות שופטת? האם "להעניש" את הילד המכה (ושוב הוא בצד של הילד "הרע")? לא להתייחס (הילד "המוכה" לא קיבל תמיכה מהוריו) ? לחקור למה הגיעו למצב הזה ולנסות איתם לראות איך ימשיכו הלאה מבלי בעצם לשים דגש על אחד הצדדים? הצעות נוספות יתקבלו בברכה, אינני רוצה שמישהו מהם ירגיש מקופח. תודה.