בכי בגן

שלום רב בני בן שנה וערה חודשים נכנס לראושנה בספטמבר לגן, היומיים שלושה הראשונים היו קשים הוא בכה בעת פרידה לאחר מכן כ15 דקות בגן וברגע שהינו לוקחים אותו. כמובן לגן הוא הלך רק שבוע עד שהוא חטף את המחלה הראושנה עם חום ונשאר בבית כ5 ימים, ארך כך שוב שבוע בגן ושוב שבוע בבית וככה לסרוגין. אני מבינה שהוא עדיין לא הספיק להתאקלם בגן כי הוא לסרוגין בגן ובבית. אבל איך אני יכולה לדעת שטוב לו שם? בבוקר בעלי לוקח אותו לגן הוא מתחיל לבכות עוד בבית כי יודע שלוקחים אותו לגן כשהוא נפרד מבעלי בוכה אבל הגננת לוקחת אותו אחרי שבעלי נפרד ממנו ונשאר מאחורי הדלת לראות כמה זמן הוא בוכה זה לא לוקח יותר משתים שלוש דקות ואז הוא הולך לשחק, לדברי הגגנת אוכל טוב ישן משחק עם ילדים, ואז כשמגיע השלב לקחת אותו הביתה זה שוב אותו הדבר הוא רואה אותנו ופורץ בבכי לא יורד מהידיים במשך כשעה ואף יותר כשמגיעים הביתה. אני באמת רוצה לדעת אם זה דבר נורמאלי? או שזה גורם לילד להיות מתוסכל? עד שנכנס לגן הוא היה איתי בבית.מה גם הוא עדיין לא מדבר יש רק אוצר מילים של 20 מילים בערך אולי זה גם מקשה עליו שאין לו תקשורת וקשה לו מה היית ממליצה לי לעשות? עוד דבר אם אנחנו מדברים בבית על הגן ושואלים אותו אם ילך מחר הוא מיד עושה עם הראש לא! אשמח לתשובה תודה.

שלום אריאלה, תהליך ההתאקלמות בגן לוקח זמן, במיוחד כשמדובר בגן הראשון, במיוחד כשמדובר בפעוט, כמעט תינוק, שטרם מלאו לו שנתיים. גם הילדים המפותחים והבטוחים ביותר עשויים להגיב בבכי ובהתנגדות ראשונית לפרידה היומיומית מההורה. יש להתייחס לכך כאל חלק טבעי ומובן בתהליך ההסתגלות לגן. אני מציעה להמתין עד לאחר החגים, ולאפשר לו שבועיים שלושה של רציפות בגן (אפשר לעזור לו, שוב, עם כמה ימים מקוצרים). כשהילד מתאקלם וטוב לו, נראה בדר"כ סוג של נינוחות. תיאבון תקין, מצב רוח טוב בדר"כ, שינה טובה ללא יקיצות רבות, ויכולת להיפרד מההורים (ולפגוש אותם שוב בסוף היום) ללא תגובות רגשיות סוערות. כרגע, נדמה לי שעוד מוקדם לקבוע האם "טוב לו שם", פשוט כי הוא עדיין בעיצומם של מאמצי ההתאקלמות. עוד קצת סבלנות ליאת