פחד אצל ילד בן שנתיים וחמישה חודשים

אצל בני בן השנתיים וחמישה חודשים הופיע מזה מס. ימים לפתע פחד גדול מאוד שאיננו יודעים מה מקורו,איננו יודעים ממההוא מפחד. אך שמנו לב שהוא מפחד מזרים, היום פחד לעלות על מגלשות בהם אנו מבקרים מידי יום, הוא אומר לי "אני מפחד? בלי להגיד ממה ספציפי. אומר הרבה במשך היום על הרבה דברים "אני מפחד?. בלילה בוכה ולא מוכן להשאר לבד בחדר ומבקש שנשאר איתו עד שיירדם.עד כה ישן במיטתו לבד ללא פחד. אנו מחבקים ואומרים לו שאנו שומרים עליו ולא הולכים לשום מקום אך ללא הצלחה. הוא בוכה ומשתנק מרוב בכי, יורד ממיטתו ונעמד בפרוזדור בו הוא יכול לצפות בנו לסלון.שוב אנו מחזירים אותו למיטתו וכך במשך זמן רב עד שנרדם מרוב עייפות. מה עושים???? אנו חייבים עזרה!!! תודה אפרת

שלום אפרת, עולמם של בני השנתיים-שלוש יכול להיות מאיים למדי, בעיקר בשל הקושי שלהם להבחין בצורה טובה בין מציאות לדמיון. יצורים אמיתיים מתמזגים עם יצורים פרי הדמיון, והופכים לדרקונים, מפלצות, נמרים ושאר יצורי פרא - שאינם מצייתים לחוקי ההיגיון. הם יכולים לגור מתחת למיטה, לארוב להם בגינת המשחקים, ואפילו בתוככי אסלת השירותים. יש אין-סוף ספרי ילדים, חלקם מקסימים במיוחד, העוסקים בפחדים אלה, ומסייעים לילד ולהוריו לעבד את החוויה בדרך יצירתית ולהתיידד עם הפחד. ברוב הגדול של המקרים, הפחדים הללו (שמעידים על התפתחות קוגניטיבית תקינה) חולפים מאליהם, הודות לנוכחות המרגיעה של ההורים, המשדרים ביטחון וזמינות. היענות מיטיבה, לעניות דעתי, היא כזו המכבדת את הילד ואת פחדיו, מכירה בהם ולא לועגת או מבטלת אותם. לצד זה, רצוי להימנע מרחמים או מניסיונות לפצות את הילד או להפליג בוויתורים (כמו למשל לאפשר לו לישון במיטת ההורים). הוויתור על הגבולות עלול להפוך, בבלי דעת, את הפחד לאמצעי להשגת פינוק יתר ושירותים מיותרים, ועלול לגרום להתמדה ואף להחמרה בפחדים. אני מציעה להמשיך בגישה המרגיעה שלכם. לאחר טקס השינה הקבוע הנהוג אצלכם (כמו למשל סיפור, שיר-ערש, חיבוק ונשיקת לילה טוב) תוכלו לשבת לצד מיטתו עוד זמן מה, עד שיירגע, אך להימנע משיחות מיותרות, מגע, אכילה ושתייה, וכל פעילות 'מתגמלת' אחרת. בהצלחה ליאת