בן שנתיים וחצי

שלום, בני בן שנתיים וחצי הוא בן בכור. לפני 8 חודשים נולד לו בן דוד, שבאפן מסוים תפס את מקומו כתינוק של המשפחה.למרות שאנחנו גרים יחסית רחוק מאחותי ומתראים בממוצע של כפעם בשלושה שבועות הוא ממש מביע קינאה כשאני או סבא וסבתא (אבל בעיקר אני)מנסים לשחק עם התינוק או להחזיק אותו. השיא היה כאשר אתמול הוא אמר לי פתאום שאני לא אוהבת אותו וכאשר שאלתי "את מי אני אוהבת אם לא אותך" הוא ענה את איתי (התינוק), למרות שלא התראינו איתם יחסית הרבה זמן כך שלא היה שום תרחיש טרי...

ופרץ ממש בבכי, התנהגות שלא ממש אופיינית לו.כל מה שניסיתי להגיד לא עזר, הוא פשוט המשיך לחזור על זה. איך עלי לנהוג? איך אוכל להחזיר לו את האמונה שאני כן אוהבת אותו? האם לא להתעסק עם התינוק כאשר הוא נוכח?

שלום הילה, קנאה היא חלק מרפרטואר הרגשות שלנו, ולא תמיד ניתן למנוע אותה כליל. ביטויים ספונטניים של קנאה אינם מדאיגים כשלעצמם. מה שעלול ליצור נזק, זה דווקא הניסיונות שלנו להשתיק בכל מחיר את הקנאה, בדרך של פיצוי-יתר (פינוק), תשומת לב מיותרת, או רחמים. הבן שלך גילה שביטויי הקנאה שלו, הבכי והתלונות על חוסר האהבה מצידך, מעוררים אצלך תגובות יוצאות דופן, כשאת יוצאת מגדרך (אשמה! אשמה!) לשכנעו אחרת. אני מציעה להניח לזה, ובכל פעם שהוא בוכה ואומר שאינך אוהבת אותו, לומר משהו כמו "אני אוהבת אותך ומצטערת שככה אתה מרגיש. כשתרגע, אשמח לשחק איתך". אני מציעה לא לוותר על המשחק עם איתי, אך לעשות זאת תוך התחשבות. כך את מלמדת אותו שתשומת לבך יכולה להתחלק, באופן ש"זה נהנה וזה לא חסר". זה מסר חשוב, שיכין אותו לקראת אפשרות של אחים נוספים במשפחה. בשמחות ליאת