גניבה/ סחיבה מחנויות שעוברת מעצמה.

שלום ליאת ושאר באי הפורום, לאחרונה יצא לי להיזכר באופן אקטיבי בתקופה בילדות שלי ותחילת גיל ההתבגרות שבהן נהגתי לגנוב מחנויות. זה התחיל בגיל שמונה, כשילדה חדשה שהכרתי לימדה אותי את זה, ובסביבות גיל 13 שיחררתי את עצמי לבד מההרגל הזה. כבר בסביבות גיל תשע הבנתי שהילדה ההיא היתה השפעה רעה עלי. באותה תקופה גרתי עם האמא המאנית דיפרסיבית שלי וטיפלתי בי ובאחותי הקטנה. דאגתי שנאכל, שנתקלח, שנלך לבית הספר, שנהיה בטוחות. הגניבות התחילו כי ראיתי דברים שרציתי ולא היה לי כסף לקנות, ואותה "חברה" אמרה לי "מה הבעיה? פשוט תקחי", ואכן, ראיתי שהיא עושה, ראיתי כמה זה קל, ולקחתי גם. אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בסדר, שהתירוצים הרובין הודיים שהחברה מספקת "לחנות יש מספיק כסף" למיניהם לא באמת מחזיקים מים, וכצעד ראשון - התרחקתי ממנה. אבל האקט של גניבה של דברים שרציתי ולא יכולתי לקנות, בשילוב עם האדרנלין של לעשות ולא להיתפס, היו חזקים. זהאפילו קצת חילחל לבית ספר - הייתי מוצאת דרכים יצירתיות להעתיק במבחנים - זאת למרות שידעתי את החומר! - ואחרי שהצלחתי להעתיק בהצלחה, במקום למסור את המבחן למורה הייתי קמה וזורקת אותו לפח ויוצאת מהכיתה. רק לדעת שאני יכולה. בגיל 13 אחרי כמה שנים של מאבקים פנימיים, הצלחתי להיפטר מההרגל הרע הזה לחלוטין, ולעולם לא חזרתי לגנוב. או לסחוב. או לקחת בלי רשות. העניין הוא שאף אחד *אף פעם* לא תפס אותי. אף אחד לא אסר עלי להסתובב עם החברה ההיא או אמר שהיא השפעה רעה. אף אחד לא אמר לי לא לגנוב. אף אחד לא ממש היה שם בכלל. ובכל זאת לבדי הבנתי את זה, ולבדתי הפסקתי. השאלה שלי היא - האם זה משהו נפוץ? זה עלה בשיחה עם אחותי ששנים טוענת שאני צריכה טיפול פסיכולוגי, וכשאמרתי לה "תראי, אפילו בעניין הזה טיפלתי בעצמי, ובכזה גיל צעיר" היא אמרה שזה הדבר הכי נפוץ בעולם, שהמון מתבגרים מפסיקים לבד לגנוב בלי שאף אחד אף פעם מתערב להם בחיים. בחיפושי אחרי חומר בנושא, נתקלתי בפורום הזה ותהיתי אם למישהו כאן תהיה תשובה קצת יותר מושכלת. תודה מראש, מיקה

שלום מיקה, תפיסת המוסר של ילדים מתפתחת בהדרגה, ויש מי שטרח לחקור זאת, ולהגדיר שלבים מובחנים בתהליך (קוהלברג). ככלל, היכולת להתגבר על דחפים הולכת ומשתכללת עם הגיל, ועם התפתחותו של הסופר-אגו, שהוא (עפ"י אחד המודלים המרכזיים בפסיכולוגיה) החלק באישיות המייצג את איסורי ההורים/החברה/התרבות.הסופר אגו "מחזיק" את הכללים, את האיסורים, את האיפוק. וכך, תינוקות ופעוטות מו?נ?עים בדר"כ ע"י הדחפים, ובהדרגה, עם הגיל, לומדים לרסן אותם, תחילה רק תחת השגחתו של המבוגר, ובהמשך (לאחר שהכללים הופנמו), גם בלעדיו. הגיוני להניח שמה שקרה לך, עוקב די במדויק אחרי המודל הזה. בברכה ליאת