פרידה

בתנו בת שנתיים וחודש, ילדה מאוד חכמה, בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה, הרבה שמחת חיים. אנו מעט מודאגים מכיוון שקשה לה להפרד, ברגע הפרידה היא מתחילה לבכות אך יש לציין שהבכי אינו אורך זמן רב. כלומר, אם אנו יוצאים מהבית ומשאירים אצל הדודה, היא בוכה כשאנו הולכים אך אחרי מספר דקות היא נרגעת וחוזרת למשחק ולעיסוקיה השונים. שגרת יומה די קבועה- בבוקר גן ובצהריים היא נמצאת עמי ועם אחיה הגדול. עניין הבכי קיים בסיטואציות שונות בשגרת היום- בבוקר בגן, אחה"צ אם עוזבים למספר דקות ומשאירים אצל סבא/סבתא/דודה וכו'. אנו לא "נכנעים" לבכי- כלומר מודיעים מראש על הפרידה שהולכת להיות, שנחזור גם- נשיקה על הלחי ואומרים שלום. ממה יכול לנבוע הבכי?

שלום רב, יש ילדים שגם בגיל שנתיים (ואף יותר) מתקשים לשאת את עוצמת הרגשות המתעוררים במצבי פרידה. לפעמים, משהו בתגובתם של המבוגרים לבכי יכול לספק רווח משני מה'סצינה', ולפעמים לא. אם הילדה נרגעת מהר לאחר הפרידה, יש בכך כדי להעיד על כוחות, ועל יכולת טובה להיעזר ולסמוך על המבוגרים האחרים בסביבה. אלה כישורים טובים, המעידים על בריאות נפשית, ולכן (ככל שעולה מהתיאור שלך, וככל שניתן להעריך מרחוק) אין סיבה לדאגה. זה יעבור ליאת