הזדהות עם הורים

שלום לליאת 1. מה קורה אם ילד בגיל ההתבגרות לא מזדהה אם אף אחד מההורים כלומר לא לוקח אותם כמודל לחיקוי האם זה בסדר מבחינת ההתפתחות שאלתי בפרוש את הילד איזה דמות מבין שתינו היית מתחבר אליה ענה לאף אחד, האם זה קשור לזה שיש בינינו חילוקי דעות רבים 2. אם יש קושי בזמן מסוים תקופה נתק מהחברים כלומר לא נהנה בחברתם האם להכריח את עצמו כן ללכת למרות שלא נהנה בשלב זה להיות בחברתם. תודה על תשובתך אמא

שלום דוריה, בגיל ההתבגרות, אחת המשימות המרכזיות היא כינון זהות עצמית מגובשת, בנפרד מזו של ההורים. "מלחמת העצמאות" המפורסמת של המתבגרים, הנקראת לעיתים גם "מרד ההתבגרות", אינה אלא שיאו של תהליך נפרדות הכרחי, בריא ונורמלי. הנטייה 'לבעוט' בערכי ההורים, להזדהות עם כל מה שרחוק מהם, ולבטל את דעותיהם קיימת בכל הנוגע להיבטים היומיומיים והשטחיים (מראה חיצוני, טעם מוסיקלי, בחירת חברים, וכיוב'), אך מחקרים מצאו כי בכל הנוגע לתפיסות חיים והשקפות עולם עמוקות יותר, להורים יש ויש השפעה על ילדיהם. לכן, אני מציעה לא לדאוג יותר מדי מכך שהילד שלכם בוחר לא להיות כמוכם, ולא לראות בכך דחייה גורפת של כל מה שאתם. לגבי שאלתך השנייה, איני בטוחה שהבנתי עד הסוף למה כוונתך. לאמונתי, לא נכון להתערב בהעדפות החברתיות של הילדים שלנו, בעיקר בגיל ההתבגרות, מתוך כבוד לרצונם, להחלטותיהם ולבחירותיהם. אם, לעומת זאת, הילד מבקש עזרה או עצה, חשוב להישאר זמינים, תומכים ומעודדים. אבל לא בכוח, ולא להכריח. בברכה ליאת