לליאת

ליאת שלום, זאת בעיה שאני סוחב אותה איתי כבר כמה שנים ורק עכשיו אני מבין כמה היא בעייתית. כשהייתי בכיתה ה' הכרתי חבר שהוא "השתלט" עליי ולא יצרתי קשרים עם אנשים חדשים למרות שכן היו לי חברים זה לא שהייתי בודד. היום כשאני בן 18 ולפני גיוס אני רואה כמה נזק זה עשה לי, יש לי חברים אבל אני לא הכי אהוב עליהם ואני לא המרכז לעומת מה שיכלתי להיות כשאני חושב על זה לולא אותו חבר. ועכשיו כשאני רוצה להרגיש איך זה היה יכול להיות בלעדיו אני כל הזמן מנתק את עצמי ממנו במחשבה לרגע כי ככה זה בעצם ה"אני האמיתי" אבל זה רק לכמה שניות בודדות כי הוא כל הזמן בתת מודע שלי, אני מפחד שזה נזק שעכשיו אני מתחיל להרגיש אותו( תמיד הרגשתי אך עכשיו זה במיוחד) שהוא בלתי הפיך..אני ממש מקווה שהצבא ישנה את זה. תודה ליאת.

שלום שרון, אם תקרא את תשובתי ללולי, כאן מתחתיך, תוכל לזהות את ה'אני מאמין' שלי, לפיו אין גורם ישיר אחד האחראי לבעיותינו. נדמה לי שכרגע, מוטב להניח למה שהיה בעבר, ולהתמקד בשיפור איכות חייך בהווה. אתה עומד עכשיו לפני גיוס, וזו הזדמנות מצויינת להתחלות חדשות. מצב חברתי הוא תמיד 'הפיך', גם אם נדרשים זמן ומאמצים כדי להביא לשינוי. אם אתה סבור שהקשיים החברתיים שלך פוגעים משמעותית ביכולת שלך לתפקד ברמת היומיום, פנה לטיפול פסיכולוגי, והילחם על זכותך לאושר. בהצלחה ליאת