בורח בכל פעם שמתרגז

בני בן 3, סך הכל ילד שמחר, חברותי ומקשיב למה שאומרים לו. לאחרונה (בתקופת החופש מהגן) הוא החל להתרגז בקלות מכל דבר קטן. זה לא קשור לנושא מסויים, כל דבר שלא מצליח לו, כל דבר שאומרים לו ולא מוצא חן בעיניו, משחק שמפסיד בו ואפילו אם נדמה לו שילד אמר לו משהו. הבעייה היא שהתגובה שלו היא לברוח הצידה. כל דבר קטן שמרגיז אותו הוא רץ ומתרחק. נסיונות לקרוא לו, לפייס אותו, להציע לו דרך לחזור לשחק לא מצליחה. איך אני אמורה להגיב, מה להגיד לו? גם כשניסיתי להתעלם ולחכות שייגרע לבד זה לא הצליח. הוא פשוט נשאר בצד המון זמן.

שלום רב, בעיני, התגובה המתאימה כאן תהיה שילוב של תיקוף (ולידציה) לחוויה שלו ("זה באמת מעצבן להפסיד, אתה צודק") ושל ניסיונות לווסת את התגובה הרגשית שלו ("ואני בטוחה שתוך כמה דקות תוכל להירגע ולחזור אלינו. אני אבוא עוד מעט לקרוא לך אלינו בחזרה"). אם תחזרי אליו והוא עדיין יהיה באותו מצב, אל תבקרי אותו ואל תנסי לשדל אותו. הזכירי לו שאתם מחכים לו, ותשמחו לקבל אותו אליכם כאשר יתאים לו לחזור. זה מסר מעודד וחשוב, שמכבד את רגשותיו של הילד וגם לא משאיר אותו בודד. בהצלחה ליאת