חברים טובים של ההורים- הילד לא רוצה להיפגש עם ילדם

שלום, אני אמא לילד בן 4. אנחנו חברים טובים של אחד מחברי הגן של בננו ונראה לפעמים שאנחנו כופים עליו מפגשי אחר הצהרים רק בגלל החברות שלנו עם הוריו. פעם אמר בתוקף שהוא אינו רוצה להיפגש איתו כי הוא מתווכח איתו כשבמקביל נקב בשם ילד אחר שאינו מתווכח איתו ואותו מוכן להזמין לביתו. יש לציין כי אותו חבר אכן דעתן ונכנס לווכחנות עם בני די מהר ובתדירות גבוהה. האינטראקציה באמת מתוחה (כך גם אני מרגישה) החבר בכוונה ובמעברים חדים פתאום מתחיל עם ווכחנות. מה עלי לעשות? האם לפעול לעידוד החברות ושיפורה, האם להקשיב לבני ולהימנע מפגישות אחר הצהרים ולהתרחק מההורים, כיצד אנהג מול ההורים מבלי שאפגע בהם- הם יוזמים די הרבה מפגשים עם הילדים.

שלום שירלי, אכן דילמה. נדמה לי שלא מדובר בשאלה 'פסיכולוגית' מובהקת, אלא בסוגייה של 'נימוסים והליכות'. לא בטוח שיש כאן כללי נכון ולא נכון, וההחלטה כיצד לפעול - מוטב שתישען על השכל הישר והאינטואיציות שלכם. כלומר, מן הראוי להתחשב בהעדפותיו ורצונותיו של הילד שלכם, ולאפשר לו להיפגש אחה"צ עם הילדים שטוב ונעים לו בחברתם. עם זאת, כאשר מדובר בידידי המשפחה, שקרבתם יקרה לכם, אפשר לצפות מהילד, כמו משאר בני הבית, לנהוג בהם בנימוס ידידותי בגבולות הסביר. אם מדובר בחברים טובים באמת, אפשר לשתף אותם בדילמה, ולהגיד משהו על כך ש"לילדים שלנו קצת קשה יחד בזמן האחרון, אבל לנו, הגדולים, דווקא כייף ביחד. איזה מזל שאפשר להיפגש גם בלי ילדים..." האתגר האמיתי הוא להימנע מכל אמירה שיפוטית כלפי הילד שלהם, ולהציג את הדברים כעובדה טרוויאלית ולא מאד גורלית. בהצלחה ליאת