שאלה

שלום, כיצד ניתן להגיב כשלילד בן שנתיים יש התקפות זעם, לדו' מעיף את צלחת האוכל, צורח, מעיף משחקים שמוסרים לו. תודה רבה

שלום א, גיל שנתיים מתאפיין בהתקפי זעם, ואפשר לראות בהם ציון דרך התפתחותי חשוב, בהיותם משקפים ניצנים של עצמאות ("אני לבד!") ותחושת כל-יכולת. חשוב שההורים יוכלו לעמוד מול התקפי הזעם מצויידים בסבלנות, הכלה והבנה מצד אחד, ובנחישות לשמור על הגבולות מצד שני. כאשר הילד מעיף את צלחת האוכל, אפשר לומר בשקט "אני רואה שאתה כבר לא רעב, ולכן אקח מכאן את הצלחת, עד לארוחה הבאה". ובאופן דומה - "אתה כנראה לא רוצה, או לא יכול, כרגע לשחק יפה, וכדי שלא תשבור ותקלקל את המשחקים שלך, ארחיק אותם עד שתצליח לשחק יפה, כמו גדול". עמדה סמכותית, רגועה ועקבית מול הסערה הגדולה, מאותתת לילד "אנחנו כאן בשבילך, מחבקים, מרגיעים, אך גם שומרים עליך מפני ההרסנות שבך". אין טעם להיכנס למאבקי כוח או כבוד. אדרבא, עדיף לסייע לילד "לרדת מהעץ", ולהגיש לו את הסולם באהבה ("אוי, אתה צורח נורא. בוא ננסה לראות אם יש משהו נעים שנוכל לעשות יחד"). החכמה היא, כמובן, לא לתגמל את ההתנהגות הבעייתית, אך להכיל אותה ולעזור לו להיחלץ ממנה בזמן קצר ככל האפשר. בהצלחה ליאת