טראומה חברתית

לקחת את בני(4) לפסיכולוגית ילדים על מנת לטפל בבעיה של חוסר ביטחון,ביישנות. בני בתחילת השנה מאוד אהב ללכת לגן, לאחר חצי שנה בערך סירב ללכת לגן היה חוזר מהגן עצוב ובמקביל דיבר בבית על היותו קטן(מתחת לאחוזון 3),הגיע למצב שבכניסה לגן אוחז בחוזקה ברגלי ובוכה בכי קורע לב הגננת צפתה במתרחש ולטענתה אין שום בעיה הכל בסדר,באחת הפעמים בבוקר כשנכנסתי עם בני לגן ניגש אליי ילד(שהיה חבר שלו) ואמר שהוריו אסרו עליו לשחק עם בני רק כי הוא קטן מידי...אביו אישר שכך אישתו ביקשה מבנה ואז הבנתי את המצוקה של בני למה עסוק כל הזמן בנושא. הפסיכולוגית אמרה שהוא לא סובל מחוסר בטחון ושהוא לא ביישן היא אמרה שלדעתה שהוא עבר טראומה מאוד קשה,כל פעם שניסיתי לדבר איתו על מה שקרה בגן הוא העביר נושא על שאר הדברים דיבר בכיף ובבטחון. בהמשך הוא כן סיפר שחווה הצקות מילדים מסוימים בגן. בכל אופן לדעת הפסיכולוגית ההבחנה שהוא עבר טראומה קשה והיא ביקשה ממני לגשת לפגישה אחת מול פסיכאטרית שתאשר את ההבחנה שלה. את ההבחנה היא עשתה בעשר דקות הראשונות (אני לא מזלזלת) כיוון שהוא לא דיבר איתה,שאלה אותו 10 שאלות והוא ענה רק על אחת בראש,זה הדאיג אותה מאוד אמרה שהוא מגיב רק למה שהוא רוצה. לא צריך לתת לילד להיפתח קצת? אפילו עם הדודות הקרובות לוקח לו זמן להיפתח. לא הצלחתי להבין למה אני צריכה לגשת לאישור ההבחנה אצל פסיכאטרית? תוכלו להסביר לי ? אני לא מבינה !!!! תודה

מה עדיף ויעיל פסיכולוגית או תרפיה באומנות?

שלום יעל, אילמות סלקטיבית יכולה להיות תוצאה של טראומה, אך גם של גורמים נוספים, דרמטיים הרבה פחות. אני מניחה שהפסיכולוגית מבקשת "מבט נוסף" של פסיכיאטרית ילדים, כדי לאשש או לשלול את אבחנתה. הטיפול באילמות סלקטיבית יכול להיות אצל פסיכולוג קליני, מטפל במוזיקה, מטפל באמנות - ובלבד שהמטפל יהיה מיומן ומנוסה מאד בתחום זה. זכרי שהתערבות מוקדמת עדיפה על פני ההשתהות, בעיקר כדי לא לגרום לילד גרעונות חברתיים (שכנראה כבר קיימים). בהצלחה ליאת