לא יודע מה גורם לאשה לאושר ממני

בקשרים חברתיים טובים, אני צייתן לאחר, ואני זה שמבטל את עצמיותי, למען הבחירות והרצונות של האחר. ואני מתאמץ להיות קשוב לבחירות והרצונות כדי לברר אם הבחירות והרצונות של האחר הם אמיתיות מפני שאני מפחד שאם לא כן, אז להבא האחר לא ירצה שוב את הביחד וזה מפחיד אותי, וחשש מלווה אותי שאני לא מספיק גורם לאושר לאחר ולכן קשוב במידה עצומה לאחר כדי לבדוק אם הוא באמת מאושר איתי. הקשר הטוב היחיד שהיה לי הוא עם תינוקת בגיל הרך. היא רוצה שארוץ איתה, שאתנדנד איתה בגן שעשועים, שאהפוך ללונה גל, והוריה ואני הולכים לגן שעשועים, הם יושבים ומסתכלים ואני זה שנהנה כל כך לעשות את הפעילויות לבני גילה שהיא מאושרת מהן. הוריה גאים שהיא אוהבת אותי כל כך, ורוצים אותי כל הזמן. בקשר איתה שקוף ממנה איזה אם היא מאושרת ובטוחה איתי, לכן אני גם אוהב אותה חזק שזה מתבטא ברצוני העז לגדל ילדה כמו האופי שלה. אבל כדי לגדל, צריך להכיר בחורה. ומה שעושה את ההבדל, הוא שבהתפתחות שלהן אחר כך קשה לי להבין איך להפוך אותן למאושרות, וזה דרוש לי כדי להרגיש מספיק בטוח באמונן. כלומר, מילדה בת 6 שאתה מגדל, אתה מקבל פידבקים ממנה אם אתה מספיק בסדר איתה. אבל, מרגע שהן מתבגרות, מגדל או לא זה לא משנה, אתה כבר לא בטוח שהפידבק שהן משדרות (אני מאושרת מהיחס שלך אלי) הוא נכון או לא. וכאשר הן בגיל בוגר (שנות העשרים והלאה), אני לחלוטין לא בטוח שאני מקבל פידבקים וגם לא יודע מה צריך לעשות כדי שהיא תהיה מאושרת. האושר שלה ממני דרוש לי כדי שארגיש בטוח, כי אהיה מאושר רק אם היא מאושרת מהשפעה שלי. אני לא יודע איזה פעילויות אני צריך לעשות איתן כדי שהן יהיו מאושרות. אם אני מסתכל על מערכות יחסים של אנשים, אז באלה שלא היו נושאים משותפים כמו מגורים משותפים ורק דיבורים לא היתה הצלחה, ובאלה שהיו מגורים משותפים היתה הצלחה בהמשך קשר שהוביל לילודה. אצלי הבעיה שאני לא מגיע לשלב כל כך מתקדם של מגורים משותפים. וכשאני מסתכל מה השלב המוקדם, אז מדובר בסתם מפגשי סקס. יש שם אהבה רומנטית, ואני מוצא את עצמי כבר בפגישה הראשונה רוצה להיות אבא, ובליבי מנסה לדעת האם האשה שלפניי מעוניינת בילד ממני או שהיא רוצה סתם באהבה רומנטית שעלולה להתברר כביזבוז זמן שבו אני מוצא את עצמי אחרי שזמן חלף ולא הגעתי למה שרציתי (שתהיה לי בת לגדל ואשה אוהבת = משפחה). קשה לי. קשה לי לזרום לאהבה רומנטית כשאני לא בטוח אם האשה לפניי רוצה ממני ילד או סתם לבזבז לי את הזמן. וקשה לי להבין מה גורם לאשה מבוגרת לאושר בקשר רומנטי. אודה להסברים על שתי השאלות.

שלום רב, לא בטוחה שהבנתי לגמרי מה אתה שואל, אך אנסה לענות בכל זאת. מה שגורם אושר, לפחות כמו שאני רואה זאת, זו היכולת לקיים מערכת יחסים אינטימית, שוויונית, שיש בה קרבה רגשית וגופנית, הנרקמת לאט בין שני בני הזוג. הולדת ילדים היא השלב הבא ביחסים, וראוי שהיא תקרה רק כאשר מערכת היחסים מתבססת לכלל זוגיות יציבה. הביטוי "תעשה/י לי ילד!" הפך לסלוגן חביב, אך כשמדובר במימוש המשאלה הזו, נדרשת היכרות מעמיקה, זהירות ואחריות. נדמה לי שכל עוד תמשיך לראות באישה שאיתך "סידור שיוביל לילודה", היא תתקשה להרגיש מאושרת איתך. האהבה הרומנטית שאולי (ואולי לא!) תתברר כבזבוז זמן - זה יותר בכיוון... בהצלחה ליאת