שינה מחוץ לבית

שלום ליאת, בתי בת 5 ו- 7 חודשים. היא ילדה בוגרת מאוד לגילה. למרות זאת היא לא מוכנה ללכת לישון באף מקום (סבתא וסבא, דודים)למרות שהיא מאוד קשורה אליהם ומתראה עימם לעיתים קרובות.לבתי יש בנות דודות בגילה וגם כשהן ישנות אצל הסבתא היא עדיין עומדת על שלה ולא מוכנה להישאר לישון שם בלילה.כשאנו שואלים אותה מדוע היא לא מוכנה להישאר, היא אומרת לנו שהיא אוהבת אותנו ורוצה להיות איתנו. אנחנו מסבירים לה שגם אנחנו מאוד אוהבים אותה ושאין לנו בעיה שהיא תחזור איתנו הביתה, אך אנו חושבים שיהיה לה כיף לעשות "מסיבת פיג'מות" עם בנות הדודות שלה ושלמחרת בבוקר נבוא לקחת אותה (אנחנו גרים במרחק הליכה). יש לציין שבסה"כ בתי ישנה פעמיים מחוץ לבית (בערך לפני שנה- שנה וחצי) והפעמים האלה היו היוזמה שלה וכשחזרה היא אמרה שהיה לה כיף ושהיא נהנתה מאוד. השאלה שלי היא: מה אני צריכה לעשות, האם להמשיך לדבר איתה על הנושא ולשאול אותה מדי פעם האם היא רוצה להישאר לישון אצל הקרובים לנו, או לעזוב את העניין ולחכות שיחלוף מעצמו? חשוב לי לציין שאני אישית יותר רגועה כשהיא בבית, לכסות ולנשק אותה לפני השינה, אך יחד עם זאת חשוב לי להבין מה עוצר בעדה. תודה רבה קרן

שלום קרן, יש ילדים רגישים שלא מצליחים לישון מחוץ לבית, גם כשמדובר בבתים אהובים ומוכרים. לעיתים, כמו שאת מציינת, גם להורה יש תרומה משלו למצב, כשהסירוב להתרחק משרת גם את צרכיו (וחרדותיו). אפשר להמשיך לעודד מפעם לפעם, ולבדוק אם משהו השתנה. ברוב המקרים זה נרגע עם הגיל, ואני אישית מאמינה שאין טעם ואין צורך לדחוק בתהליך. שאלה יהיו הצרות שלכם... :-) ליאת