גבולות ההיגיינה והניקיון

הי ליאת, הבן המקסים שלנו אקסטרא חכם, אקסטרא רגיש, אקסטרא ורבלי, מאוד מפותח ותמיד היה. הוא רגיש לא רק במובן האמוציונלי אלא גם הסנסטיבי, ולכן קולט כל שביב של מסר שעובר באוויר, סופג אותו, מפנים אותו, ובעיתויים עתידיים מפתיע אותנו ומיישם אותו או רק מצטט. ניקיון חשוב לנו, אבל אנחנו לא מנקים את הבית בתדירות גבוהה, שנינו עובדים קשה והרבה ופשוט לא מגיעים לזה לעיתים קרובות. אנחנו כן מקפידים על הגיינה יומיומית - מצעים, מקלחות, שיניים, בגדים נקיים וכמובן כל מה שקשור לילדים. אחרי שהבן שלנו מסיים לאכול אנחנו מנקים לו את הידיים עם מגבון או רוחצים ידיים. אצלנו אוכלים תמיד ליד השולחן, לעיתים רחוקות, כשיש משהו לא מלכלכך מדי אלא יבש (קורנפלקס בשקית, בייגלה), אנחנו מאפשרים לו לאכול על הספה או על שרפרף שהוא אוהב להביא לסלון. הוא מודע מאוד לעניין ומציין כל פעם שמשהו נשפך לו או מתלכלך לו, הוא לא אוהב כשיש לו לכלוך (יוגורט, פירורים, חול) על הידיים ומיד מבקש לנקות. היום הוא חזר מהגן עם כריכים, התחיל לאכול אותם בדרך, וכשהגיע הביתה ביקש לאכול אותם מחוץ לדלת "כי אני לא רוצה לעשות פירורים" וגם ניסיונותינו לשכנע אותו שזה בסדר, שאנחנו ננקה ושאפשר - לא עזרו. ליבנו נחמץ ומאז אנחנו מתייסרים. שאלתי היא, איך להציב גבולות כך שמצד אחד ילמד לשמור על ניקיון בסיסי, הרגלי אכילה בסביבה מתורבתת, ומצד שני לאפשר דרור לאותנטיות הילדית שבו להתפרע, ללכלך, לא לחשוב על כל צעד ושעל? ובכלל - האם זה כבר הפיך או הוטמע ואבוד לנו? ומה עושים עם הסביבה (סבתות, דודות, גן) שמאוד לא סובלנית ללכלוך ובלגן? אודה מאוד לעזרתך.

היי, בגיל שנתיים וחצי, מלבד (אולי) המטען הגנטי, הכל עוד הפיך :-) הרגישות שאת מתארת כלפי חול, פירורים ולכלוך בכלל, יכולה לשקף בעיה תחושתית, ואפשר לאבחן בקלות ולטפל בעזרת מרפאה בעיסוק. שווה בדיקה. מעבר לכך, השאלה כיצד לנהוג בו ברמת היומיום, כמה להקפיד וכמה לוותר - תלויה בהרגלים וב'אני מאמין' של כל בית. רוב הילדים מסגלים לעצמם התנהגות המחוזקת ומתוגמלת בבית, ונמנעים מהתנהגויות הגוררות סנקציה. אם לא מדובר במשהו קיצוני מאד, והדרישות הן בטווח הנורמלי, אין בכך נזק פוטנציאלי לילד. ממה שתארת, נדמה לי שאתם בהחלט בטווח הנורמטיבי, ולכן אין טעם להתייסר או להיבהל. בדר"כ, השפעתן של סבתות, דודות או גננות נמוכה מזו של הבית וההורים, ולכן, גם אם יש כרגע איזו בהלה מפירורים, הייתי מתייחסת לכך כאל משהו 'מקומי' ולא כאל בעיה. אגב, ילדים המפגינים פחד היסטרי מפירורים, פוחדים לעיתים קרובות ממשהו אחר (נמלים, ג'וקים, עכברים ואוכלי פירורים אחרים...), וזה יכול להתאים לילד שלכם שאינו מחמיץ פרטי מידע דרמטיים כאלה. גם זה שווה בדיקה. בשמחות ליאת