מתבגר סגור ורגיש

אשמח לקבל ממך עצה, אני מאוד רוצה לקחת את בני למספר שיחות אצל פסיכולוג/ית ואינני יודעת איך לאמר לו זאת , הרי אי אפשר פתאום להנחית על מישהו "תשמע , אתה צריך פסיכולוג" או "קבעתי לך תור אצל פסיכולוג" וכד'. הסיבה היא שהבן מאוד סגור וכ"כ רגיש, לא מספר כלום, אינני יודעת מה מתרחש בנפשו ובליבו,ימים שלמים לא מחליף איתי מילה, רק "כן" ו"לא" או סתם הרמת כתף וחיוך בישן ומתוק..... הילד מאוד אהוב על ידינו, הוריו, מחובק , מנושק, ילד שמכבדים אותו ומוכנים להקשיב לכל משפט היוצא מפיו. איננו אנשי קריירה, אני כעקרת בית נמצאת תמיד לרשותם של ילדיי, אביהם מגיע בשעה שש מהעבודה, מנשק ומחבק ושואל ומתענין. אני בעצמי אשה שקטה ודי סגורה, לא מהפטפטניות והמקשקשות ולכן מאוד קשה לי לגרום לו להיפתח וחשבתי שמספר שיחות אצל איש/ת מיקצוע יכול להועיל. בעיקרון, הוא לא מראה שום סימני מצוקה. ילד חברותי ותלמיד מעולה, פעיל במיסגרות של התנדבות, לומד גיטרה , משתתף בטיולים, הולך לסרטים עם חברים, ימי הולדת וכו' . אבל הוא כ"כ שקט בבית. באמת, אנחנו פשוט לא יודעים על תחושותיו ועל מצב רוחו ועל מה שעובר עליו , כלום. מה דעתך? איך אנחת עליו עם בקשה שלדעתי יכול לעזור לו לבקר אצל פסיכולוג? תודה, וסליחה עם קצת ארוך.

.

שלום דליה, סגירות וביישנות הן תכונות אישיות יציבות למדי, ולא תמיד צריך לראות בהן בעיה, בעיקר כאשר אין מצוקה. את מתארת נער חמוד, המתפקד היטב בכל ההיבטים של חייו, ואינו מאותת על סבל ומצוקה. חייכתי כשקראתי את המשפט שלך האומר "חשבתי שמספר שיחות אצל איש/ת מיקצוע יכולות להועיל". חייכתי, כי בניגוד לסברה הרווחת בציבור, פסיכולוגים אינם מתמחים ב'דיבוב' סרבני שיחה. לפעמים, הביישנים והמופנמים נשארים כאלה גם בחדר הטיפול, וגם שם לוקח להם הרבה זמן לתת אמון ולהיפתח. נדמה לי שכאמא למתבגר צעיר, עלייך ללמוד להתרגל לרעיון של התרחקות וסגירות זמנית (אף יותר מזו שהורגלת בה), האופיינית לגיל. כדי להרגיש קרובה יותר, תוכלי לשתף אותו מעט יותר בתחושותייך, ולהתעניין בצורה מעט יותר אקטיבית (אך לא חודרנית - איזון!) במה שעובר עליו, במה שהוא חווה ומרגיש לאורך היום, ולשדר זמינות ונכונות להקשיב לו כשירצה. אם את בכל זאת מודאגת וחושבת שיש סיבה להפנותו לטיפול רגשי, שתפי אותו בדאגתך, ובקשי ממנו להגיע לפגישת היכרות אחת, תוך שאת משאירה לו את הזכות לוותר על הפגישות הבאות עם הפסיכולוג. הסבירי לו שאת מאמינה שכל אדם זקוק לאיוורור ועיבוד של רגשותיו, ושלתחושתך פסיכולוג הוא הכתובת למטרה זו. בהצלחה ליאת

כפי שאמרת , ניראה לי שאת צודקת, שגם אם יילך לסיכולוג, הפסיכולוג ייאלץ לחלוב ממנו ובכל מיקרה , יקבל ממנו תשובות של "כן" ו"לא" . תודה