בעיות שינה בגלל מעבר

יש לי ילדה בת 3 ובן-בן 1נמצא איתי מחר הוא מתחיל גן. הילדה לאחרונה הפסיקה לישון בגן וכשאנו אוספים אותה מהגן היא מאוד אגרסיבית והייפראקטיבית- כמו שילדה מאוד עייפה מתנהגת. זה בא לידי ביטוי באי יכולת לשלוט על הצרכים-היא גמולה ותיקה. הגננת מתלוננת שהילדה מפריעה לילדי הגן ובכל יום היא כמעט נרדמת עד שילד אחר מבקש לקום מהמזרן ואז היא מתעוררת ומבקשת את אותו הדבר. אין לי ספק שהיא מאוד עייפה, היא נרדמת באוטו איתי כשאנו חוזרים הביתה. כמו כל בעיה טובה יש רקע- לפני שלושה חודשים עברנו לארה"ב מה שאומר שהילדה נקלטה בגן חדש. היא מאוד חברותית , כבר מבינה הרבה ממה שנאמר בגן (הגננת מדברת עברית כך שהיא מבינה ומבינים מה שהיא רוצה). כשאני מגיעה אל הגן היא לעמים מתנגדת לבוא איתי. כועסת עליי, הייפראקיבית כמו שכל ילד עייף מתנהג. הגננת מתייאשת ממנה ומבקשת שנבוא לקחת אותה לפנישעת השינה- ככה זה בגן וזאת התנהגות שחוזרת על עצמה עם הגננת- כלומר רוב ההורים ננזפו ממנה על משהו כזה או אחר באותו סדר גודל- ובסופו של דבר אף ילד לא נשלח הביתה. אני מבקשת עזרה לילדה שלי- היא מתוקה ורבלית אמיתית שלא מצליחה לישון בגן חדש. בהתחלה היא כן ישנה ואז היינו בחופש והיא גילתה מה אחיה עושה עם אמא בבית. היא מבקשת להיות איתי ואומרת לי שהיא "בוכה לי". יש לה הרבה חברים והגן הוא רב גילאי ולכן כמה מהחברים עולים לטרום חובה. היא תשאר בגן ואולי זה מחלחל לה. בנוסף, החמים שלי מתחילים כל שיחה איתה בדיבורי קינה על הגעגוע- ואני חושבת שזה מאוד מעציב אותה.אנחנו מדברים פעם בשבוע...אם היו הוריי מזמן הייתי מדברת איתם שיפסיקו להעציב אותה. בעלי עבר לאחרונה תאונת דרכים והיה מקרה של חטיפה שהיא שמעה עליו-אולי זה קשור בפחד שאמא תעלם ולא תחזור לקחת אותה !?! כ"כ אשמח לשמוע מה את מייעצת לי לעזור לקטנה הגדולה שלי.

היום פתחתי איתה בשיחה על הגעגעים לישראל,למה אני מתגעגעת ולמי.היא שיתפה פעולה. אפילו תליתי בחדר תמונה של ילדי הגן הקודם שלה כי היא ביקשה לדבר עליהם. גם היום היא לא ישנה. מה עליי לעשות?

שלום רב, יש לא מעט ילדים בני שלוש המוותרים כבר על שנת הצהריים, ובעיני צריך לכבד זאת ולא להכריח ילד לשכב במיטה נגד רצונו. אני מציעה לבדוק אפשרות לוותר לה על שנת הצהריים ולהציע לה פעילות רגועה אחרת, או להוציא אותה הביתה בצהריים. אני מתפלאה על הגננת שלדברייך "מיואשת ממנה", ומעודדת אותך לא להתפשר על מסגרת חינוכית טובה, המכירה בצרכי הילדים והוריהם (גם אם יהיה לזה מחיר של קשיי שפה). מה שאת מתארת בהחלט יכול להיות תגובה למשבר המעבר, גם אם קצת באיחור, ולכן חשוב להישאר קשובים וסבלניים מול התנהגויות של נסיגה. הגעגועים (גם שלה וגם של המשפחה בארץ) טבעיים ומובנים, ואין טעם לנסות להתעלם מהם. גם לרגשות קשים יש מקום בחיינו, ולפיכך אין טעם לטאטאם או להתעלם מקיומם. מקווה שלמרות הכל תצליחו - כולכם - להתאקלם ולהירגע. \בהצלחה ליאת