מרדנית מלידה

בתי בת 6,ילדה מאד יפה ומיוחדת המושכת תשומת לב מאז שהיא קטנה בכל מקום שהיא נמצאת. ילדה חכמה מאד ומתנהגת כבוגרת כשהיא בוחרת, בדגש על בוחרת.מסיימת גן חובה בגן קטן, אחרי שבילתה עם אותם ילדים בערך מגיל שנה. במהלך החופש הקרוב אנו עוברים דירה וכל עולמה החברתי עומד להשתנות. לכאורה זוהי סיבה מספקת לבעיות התנהגות וחוסר שקט שהיא עוברת בתקופה האחרונה, אלא שמאז שהילדה הולכת (9חודשים) ומדברת, היא מורדת!! הכל הפוך ודווקא, ללא סיבה מיוחדת. הבית הפך תקופה ארוכה לשדה קרב כי היא מתגרה בכולם וקשה לה מאד לקבל מרות. הגננת המרכזית בגן היא גננת חזקה ואיתה הכל עובד כשורה (כלומר, היא יכולה להתנהג יפה כשהיא רוצה), הגננת חושבת שהיא ילדה נדירה בחכמתה ובהבנת מצבים, מפעילה אותה המון ונותנת לה מקום לבטא את כישוריה הרבים. גננות מחליפות ואחרות שנחשבות יותר "רכות" היא אוכלת וגורמת להן לחוסר ביטחון ולתסכול. היא מנסה לשלוט בהן ובנו, כל הזמן. אנחנו זוג הורים משכיל, בני 45, שנמצא מאחה"צ בבית וזמין לילדים, והיא מקבלת הרבה תשומת לב ואהבה. יש לה 2 אחים מתבגרים, הפרש השנים בינה ובינם גדול וכשהגיעה לעולם הורעפה עליה תשומת לב ואהבה אינסופית וכנראה מוגזמת ששמה אותה במרכז הבית ובלבלה אותה. היא מתנהגת מאד לא יפה עם האחים שלה, לא מקשיבה להם ומאד קשה להם איתה. היא ילדה חכמה במיוחד, מבינה בדיוק מה קורה ולאחר כל פעם שהיא מביאה את המצב לפיצוץ (פעם ביום מינימום)היא יודעת מה לא בסדר וכל כך מצטערת ומבקשת שאעזור לה!! אלא שבכל פעם שהיא ב"סצינה" היא כאילו מתנתקת והדברים לא חודרים אליה. היא רוצה שהכל יעשה בדרכה, וכמובן שהמילה "לא" לא קיימת.מורדת כשצריכה להכנס הביתה ממשחקי אחה"צ, בכניסה למקלחת, בבגדים שבוחרים לה ואפילו באוכל. זה לא היה בגלים, היא מורדת ובעצם ממש מתישה אותנו כבר 5 שנים. אנחנו מאד אוהבים אותה, מאמינים בה, ותומכים בה, אבל ממש קשה לנו. מצד אחד היא מורדת בי ומאידך מאד חשוב לה לרצות אותי, יש בינינו קשר מאד חם ואוהב. חשוב לציין שגבולות מאד ברורים קיימים בבית, מסגרת יומית ברורה, והאחים שלה בגדול מאד ממושמעים עם כל הקושי של גיל ההתבגרות. ה"סצינות" שלה כוללות סרבנות, צעקות, מרדפים בתוך הבית, "דווקות" למיניהם, בכי, למקלחת לרוב נלקחת ב"כח". ניסינו שיטת האסימונים, בכל פעם מחדש, למרות הקושי הרב, מנסים בטוב, מתחילים בדרכי נועם אך...המרד יכול להתחיל מהדקה שהיא מתעוררת. אני יודעת שאנחנו זקוקים לעזרה, בעיקר מחשש שבבית הספר החדש המורה לא תזהה את כל היופי, היחודיות והחכמה של הילדה ומהר מאד זה יגיע למקומות לא טובים. אני ממש מתייסרת ועצובה ובדכ מצבים חינוכיים רק מאתגרים אותי. הילדה מרגישה את זה וזה לא בריא כבר. אני לא ככ יודעת למה אני מפרסמת את זה וברור לי שאני צריכה לפנות לעזרה, אך אשמח אם תמקדי אותי למי לפנות בבחינת ההתמחות שלו..

שלום רב, לעיתים קרובות הורים מתקשים להבין מהי הצבת גבולות נאותה או יעילה, והם מסיקים בטעות שאם הם עצמם (ההורים!) יודעים או מחליטים היכן עובר הגבול - זה מספיק. למרבה הצער, כל עוד הכללים והחוקים בבית אינם נאכפים בהתמדה ועקביות, וכל עוד הילדים מתנהגים בבית כרצונם - הסמכות ההורית בצרות. גם אני מרגישה שהדרכת הורים טובה תוכל לחזק אותך ולהנחות אותך הן ברמת ההמשגה והן ברמת הפרקטיקה, ומי שיוכל לעשות זאת זה פסיכולוג ילדים קליני. אף פעם לא מאוחר ללמוד ולהשתפר, ואני מזמינה אותך להיענות לאתגר. בהצלחה ליאת