בן 4 שלא רוצה להפרד

שלום. אני רוצה להתייעץ איתך בקשר לבני בן ה-4. השנה עבר מה"גנון" לגן טרום חובה. למרות חששותי המעבר היה חלק וממש נתן קפיצה והתבגר, הוא תמיד היה ילד שנפרד בקלות בבוקר ובכלל והמשיך להיות ככה. בנוסף הוא התחיל להפגש עם חברים ובלי בעייה נשאר בבתים שלהם ובימי הולדת - אפילו גירש אותנו כשדיברנו קצת עם ההורים. פתאם לפני כחודש הכל השתנה והוא לא מוכן להפרד. כל בוקר בעלי לוקח אותו לגן והוא ממש בוכה, למרות שבעלי מסכם ומכין אותו מראש על כמה משחקים ישחקו ותמיד משאיר אותו בוכה והולך הוא ממשיך לעשות את זה כחלק "מהצגה". גם לא מוכן ללכת לחברים ולשום מקום וממש במצבים מסויימים תופס אותי ברגל ולא נותן לי לזוז. אני מציינת שאחרי שהולכים מהגן הוא ממש בסדר והנה, גם אם חברים באים אליו הוא ממש נהנה ומשחק מאד יפה. דיברתי אם הגננת ולא ידוע על משהו שקרה, היא אמרה שגם אם הוא בנסיגה בדברים מסויימים יש דברים שהוא התבגר וציינה דברים שקרו בגן שמראים שהתבגר. אני מציינת שאנחנו הורים שבאופן קבוע נמצאים הרבה, בעלי עובד מהבית ואני עובדת חצי משרה, הילדים מקבלים באופן קבוע הרבה תשומת לב ולא קרה משהו שונה בתקופה האחרונה. בקיצור - סיפור ארוך - אני לא יודעת איך להגיב לזה אנחנו מנסים לא לתת לזה תשומת לב מיוחדת ומקווים שיעבור. מה אפשר לעשות? האם יש סיבה לדאגה? תודה, סילביה

שלום סילביה, פחדי הילדות באמת עלולים להגיע ב'גלים', ולהשתנות באופיים לאורך השנים, בהתאם להתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילדים. בגיל ארבע, עם היכולת הקוגניטיבית הגדלה והולכת עולה גם מפלס החרדה של הילדים. החשיבה שלהם עדיין מאגית וככזו, עלולה לסבך את הילדים בפחדים בעלי ממד דמיוני. הילד מרגיש ומאמין שכל מה שעולה בדעתו ובדמיונו, אכן יכול להתרחש במציאות. לפעמים, הקושי הפתאומי להיפרד אינו אלא תגובה לאירוע ספציפי או למחשבה מטרידה שהתעוררה בעקבות טריגר כלשהו, ולפעמים מדובר בצורך לבחון את הגבולות (מה שיכול לעודד כיוון חשיבה כזה זו העובדה שה'הצגה' מופנית רק כלפיכם). בשני המקרים, עמידה נחושה ובוטחת שלכם יכולה לעזור לו מאד, בהיותה משדרת "אנחנו כאן, לא מתכוונים להיטלטל איתך, אך נהיה כאן לצידך, שומרים עליך מכל רע". לכן, לפני היציאה לגן, תוכלו לומר לילד ש"עכשיו הולכים לגן, ואתה יודע שאבא חייב לחזור ולעבוד. לכן, אתה יכול לבחור אם אתה רוצה להיפרד יפה ובנעימים, או בבכי. אבא לא יוכל להישאר איתך בגן, ואנחנו מבינים שקשה לך קצת בפרידה. גם אם תבכה קצת, זה בסדר. הגננת תעזור לך, ואנחנו סומכים עליך שתתגבר ותצליח להירגע בסוף." נסו לא למשוך את זמן הפרידה, כדי לא ליצור שם רווחים משניים מה'הצגה'. בהצלחה ליאת