בן 5.5 עולם של דמיון מפותח במיוחד...

שלום! בני בן החמש וחצי בגן חובה עולה לכיתה א'. ילד אהוב על כולם, מקובל מאוד בגן על חבריו, מנהיג חברתי שכולם רוצים בחברתו. אופטימי ללא תקנה עם שמחת חיים וסקרנות אין קץ. אבל מה - לפעמים מקתשה להבדיל בין דמיון למציאות. יום אחד סיפר לחברו שאביו כבאי (והוא בכלל נהג מונית...). גוזר את שערות השטיח ואומר שחבר עשה זאת (החבר לא היה מעולם בביתינו...) במקרים של סכסוך בין ילדים הוא אומר שהוא לא אשם ומפיל תמיד את האשמה על החבר (תמיד יגיד שהשני התחיל). לנו הוא ממציא סיפורים שלא היו ולא נבראו על ילדים אחרים. כשאנו שואלים אותו אם זה בדמיון שלו או האמת הוא ידע להגיד טוב זה מהדמיון שלי. כלומר שמשקפים לו את זה ואומרים לו "זאת אולי משאלה משהו שהיית רוצה שיקרה?" אז הוא אומר כן. אבל קשה לנו לדעת מתי זה דמיון ומתי מציאות. וגם לו קצת קשה להבדיל בינהם למרות שבעזרתנו הוא מצליח. האם עלינו להוכיח אותו על השקרים האין סופיים שלו? מה יהיה בבית הספר בשנה הבאה? אני חייבת לציין שבבית הוא לא משקר לי, קצת נוטה להגזמה אבל תמיד אומר לי אמת גם כשעשה דברים לא טובים הוא רץ לספר לי ששבר או קלקל וכד'... מה לעשות האם זה דורש בדיקה? תודה מראש נאוה

שלום נאוה, בנך נמצא עדיין בגיל בו ההבחנה בין מציאות לדמיון אינה מושלמת, ולכן ייתכנו 'גלישות' ואי דיוקים בתיאור ופירוש מצבים. בנוסף, כמו כולנו, ילדים בוחרים 'לבלף' פה ושם, כדי לא להסתבך בצרות. בשל המגבלות הקוגניטיביות שלהם, הם עושים זאת ללא תחכום אך בחן רב, כפי שהונצח בשירי ילדים רבים. לטעמי, אין צורך לעשות דבר בנידון כרגע, מלבד אולי לחדד את גבולות המציאות. מצרפת את שירה החביב של נעמי שמר שעלה בדעתי כאסוציאציה כמעט מיידית. אגב, בסופו של השיר הזה, נעמי שמר רומזת על יצירה והגשמה שהחלו כפנטזיה בלתי אפשרית. מי יודע, אולי הדברים הגדולים באמת, ראשיתם בסיפורי מעשיות פרי הדמיון הקודח... שיר הכזבים מילים ולחן: נעמי שמר פעם יוסי ואבנר רצו לראות אם קש בוער בגפרור ארוך כתורן הם הדליקו את הגורן פעם רוני ויכין זרעו חלקת אבטיחים שם צמח בסוף הקיץ אבטיח גודל בית. ל להדם להדם להדם לא לא היו דברים מעולם איפה ראית איפה בדית מן מתיחה גדולה כזאת לא להדם להדם להדם דווקא היו דברים מעולם זה משמח זה מבדח יש לנו עוד ועוד פעם גד ומנחם רצו לראות איך דג נושם לברכה הלכו השניים והריקו את המים פעם אודי ויוחאי רצו לבנות פינה של חי הם לאפריקה ירדו ואריה בג'ונגל צדו ל להדם להדם להדם... פעם דינה ונחום באבא אמא שיחקו השנים חלפו כמו רוח - כבר הנכד בן שבוע! פעם נורית ועודד בלב מדבר תקעו יתד בוקר טוב וחג שמח - יש להם קיבוץ פורח! ל להדם להדם להדם... שבת שלום ליאת

נ.ב שיר מקסים :)