גילויי חיבה או "חרמנות"?

הי ליאת, בני בן 4 וחצי ויש לו חיבה מיוחדת לזרועות שלי. כל שנה כשמתחיל הקיץ ואני הולכת עם שרוולים קצרים או בלי שרוולים הוא מנשק ומגפף לי את הידיים. לפני שנה-שנתיים ייחסתי את זה לגילויי חיבה, אם כי הבהרתי לו שזה לא נעים לי שהוא עושה את זה כל הזמן ושאם הוא ממש-ממש רוצה יכול כמובן לתת לי נשיקה וליטוף, אבל לא יותר. אז הוא עונה לי "אבל אני אוהב אותך". השנה אמי העירה לי שזו כבר "חרמנות" או "תסביך אדיפוס" או אולי חס ושלום "משהו לא נורמאלי וחולני". אז... האם יתכן? אני מעדיפה להמשיך להתייחס לזה כגילויי חיבה, אבל אולי היא צודקת???? אשמח לתשובתך. תודה יום טוב.

שלום שרי, לעיתים, ילדים מפתחים סוג של רכושנות כלפי איבר כלשהו בגופו של ההורה, המשמש כמעין "חפץ מעבר" (שלוחה של אמא, המייצגת את אמא כולה, ואשר משמשת כהרגעה ונחמה במצבי משבר). גם אם מדובר בבחירה מוזרה מעט, היא עדיין בגבולות הנורמה, ולא הייתי מייחסת לה כל משמעות מינית בוגרת. ואגב, השלב האדיפלי בחייו של הילד הוא חלק מהתפתחות פסיכולוגית בריאה, ואין להתייחס אליו כאל 'חרמנות' חולנית. במצב זה, בו ההתנהגות הזו מביכה אותך (ובצדק), אני מציעה לא לאפשר לו להמשיך בכך. תוכלי לומר לו בעדינות "גם אני אוהבת אותך, אבל זה כבר לא נעים לי, ולכן נפסיק עם זה". את עדיין נשארת אמא טובה :-) בהצלחה ליאת