גמילה בלילה

היי ליאת, חיפשתי בפורום זה התייחסות לנושא של גמילה מהרטבה בלילה ונראה לי שהבנתי באופן כללי אך לא ממש. בת הגדולה, בת 4 וחצי, שאגב נגמלה לא מזמן ממוצץ, גמולה כבר למעלה משנה וחצי מטיטולים, אך בנושא הלילה עדיין יש הרטבות. אנו שואלים אותה לפני הלילה אם יש לה פיפי ועל פי רוב היא אומרת שאין לה, שכבר עשתה וכו. היא לא שותה המון בערב, אך קורה הרבה שבורח לה, ואז או שאנו רואים זאת בסביבות 11 בערב ומחליפים לה כולל מצעים כי הכל רטוב... או שאני מראש בשעה מסויימת אומרת לה בעדינות "בואי ממי נעשה פיפי" והיא לא מתנגדת אך למעשה היא לא הולכת אלא אני מרימה אותה ומושיבה אותה על האסלה. אני חייבת להודות שאני עושה זאת כדי למנוע מצבים בהם אצטרך לקום באמצע הלילה לקריאותיה, וזה גם קורה, ואז מחליפים והיא שבה לישון, אך אני נותרת ערה עוד זמן רב (אני מתקשה להרדם אחרי שקמתי באמצע הלילה). השאלה שלי היא האם למעשה אני מעבירה לה מסר שאני לוקחת את השליטה על הפיפי וכך היא לא לומדת, או שבינתיים אני עוזרת לה ומתי שהוא - לא ברור מתי ואיך- זה יבוא מעצמו. מה דעתך?

שלום גלית, אני חושבת שהקמת הילדה בלילה לפיפי, אינה מעלה ואינה מורידה בכל הנוגע לתהליך הגמילה (כלומר אין בה נזק, וגם לא תועלת כמזרזת את התהליך). לכל היותר זה חוסך את החלפת המצעים (ולפעמים זה הרבה מאד עבור ההורה המותש). יש ילדים שלוקח להם יותר זמן להיגמל בלילה, ויש כאן גם מרכיב תורשתי. פעם הייתה סברה, לפיה ניתן להגביר את המוטיבציה של הילד להיגמל, אם נטיל עליו את האחריות להחלפת המצע הרטוב. בעיני זה בעייתי בגיל ארבע וחצי, אבל אפשר לנסות להטיל חלק מה'טרחה' גם עליה, כמו למשל לזרוק לסל הכביסה את הסדינים הרטובים, או להחליף בעצמה לתחתונים ומכנסי פיג'מה יבשים. בואי נקווה שחומו של הקיץ הקרוב יביא את השינוי. עוד קצת סבלנות... ליאת