בת שנה ו 10 חודשים

הנני אם יחידנית למן ההתחלה. הקטנה ילדה חביבה, שמחה, מתעניינת בסביבתה, סקרנית, משתפת פעולה.אנחנו צוחקות הרבה ביחד.אני איתה כל הזמן.בספטמבר היא מתחילה גן קרוב לבית ונחמד,ואני חוזרת למעגל העבודה.מצבי הכלכלי מצויין. לפני כחודשיים איבדנו את סבא היקר (אבא שלי), שהיה איתה המון ביחד.ובכן מה מפריע לי? יש פעמים שהילדה לא מפסיקה לזרוק חפצים, פשוט להטיח אותם על הרצפה בחוזקה.היא זורקת באותו אופן חפצים מן העגלה.כל נסיון שלי לשנות זאת לא הצליח. בהרבה מקרים יש לי הרגשה שכך היא קוראת לי לטפל במשהו שמציק לה. אך עדיין מאוד מטריד האופן שבו היא מתנהגת. ליאת, את מדברת על הצבת גבולות עקבית ויעילה, מתוך מקום רגועה וסמכותי. אינני יודעת כיצד להציב כאן גבולות.עושה רושם שמה שאני עושה אינו יעיל. שנית, האם יש השפעה משמעותית לכך שסבא אינו איתנו כבר חודשיים, אך היא כן רואה אותו בוידאו. אציין שהקטנה (שמתי לב שהשתמשתי כבר ב "ילדה") אינה ממש מדברת, למרות שאני כן מרגישה התקדמות בדיבור אצלה. אציין שאנו עדיין ישנות באותו חדר, למרות שכבר יש לי אפשרות לעבור לחדר שינה אחר. אבקש את יעוצך למכלול העיניינים שהעליתי. בתודה.

שלום דוידה, צר לי לשמוע על מותו של אביך האהוב. אין לי ספק שכאב אובדנו משפיע על שתיכן, ואני שולחת לך ניחומים. ובעניין המטריד אותך - תיארת את הטחת החפצים של בתך הקטנה, אך לא ציינת כיצד את מגיבה לזה. לעיתים קרובות, התנהגויות הנראות משוללות היגיון, נושאות עמן סוג של רווח עבור ילדים קטנים. חשבי למשל על הסצינה שתיארת, ונסי לשחזר כיצד היא מתנהלת. האם את מגיעה מהר אליה? האם את מרימה את החפצים? מציעה לה סוג של משחק? מנחמת אותה על המצוקה שאת מייחסת לה באותו רגע? מחבקת? מה? כשאני מזכירה את נושא הגבולות, אולי לא תמיד אני מדגישה מספיק את הרציונל הפשוט: גבולות הם המאפשרים התקיימות הרמונית במשפחה, בה נשמרות זכויותיהם הבסיסיות של *כל* בני הבית. אם, למשל, בתך מטיחה חפצים אל הרצפה מתוך ציפייה שאת זו שתרימי, תאספי ואולי גם תקני צעצוע חדש במקום זה שנשבר, משהו בתחושת הרווחה הנפשית שלך נפגע, ולכן ראוי להפסיק את זה. אם את חושבת שבתך מתוסכלת (אולי זה קורה בעקבות האיחור השפתי), טפלי בה ובגורמים לתסכול, אך אל תוותרי באזורים בהם את נפגעת. יש דרכים לפרוק זעם ותסכול, והילדים שלנו חייבים ללמוד בהדרגה לעשות זאת בדרך שאינה הרסנית ואינה פוגעת בגופו או ברכושו של הזולת. מאחר שמדובר בילדה קטנה, אין לצפות שתוכל לווסת את רגשותיה ביעילות. ובכל זאת, כאשר היא זורקת את החפצים, השתדלי למהר ולעצור זאת, כשאת אומרת בקצרה (ובתקיפות) "אני לא מרשה!". תני לה להבין שאינך מרוצה מההתנהגות הזו, ועשי זאת בעקביות. תוכלי לאסוף את החפצים שהושלכו, ולשים אותם במיכל המונח במקום גבוה "עד שתדעי לשחק בהם יפה". בעניין הפרידה מאביך, איני רואה כל בעייתיות בצפייה המשותפת בוידאו. אדרבא, כך אפשר לעבד את הפרידה, לשוב ולדבר באהבה וגעגועים על סבא, עד שהצורך בכך יפחת. בעניין השינה - אם הלינה המשותפת שלכן בחדר אחד מפריעה לך ואת מרגישה שמתאים לך יותר לישון בנפרד, תוכלי ליזום את העברתה לחדר משלה, להפוך זאת לאירוע משמח ומשמעותי, ולהנהיג טקס השכבה נחמד שייקל עליה את ההסתגלות לשינוי. כאשר זה נעשה מתוך שלמות והחלטה נחושה, הביצוע פשוט ומהיר יחסית. כאשר את עצמך אמביוולנטית ולא מאד נחושה, חלק מזה יעבור גם לילדה ועלול להקשות על המהלך. שולחת לך עידוד להתחיל לנוע קדימה בהצלחה ליאת

על ההתיחסות המפורטת. תודה מקרב לב! אתחיל (נתחיל) לנוע קדימה. בברכה.