קטע שכתב חבר ,מורה ומחנך ויש הרבה מה ללמוד ממנו

אני אתן לך דוגמא נוספת...יש לי בכיתות מלא ילדים שמאובחנים כמופרעי קשב...מופרע קשב...פעם ראשונה שילד אמר לי את זה כתבתי את זה על הלוח.."הפרעת קשב" יש בזה רע (הפ-רע-ת)..ואני עצמי גם "מופרע קשב", אבל אני כבר רואה בזה מתנה...כי זה גורם לי לעוף כמו ציפור מקן מחשבה אחת לקן מחשבה אחרת ובכולם יש לי גוזלים...אז אמרתי לילד שגם אני כזה ואני לא מופרע אני מופרה קשב יש לי הפריית קשב ...אותו "לקוי" עם זוית ראייה שרואה את זה כ"יש" כמתנה....מאז כל הילדם בכיתה מגדירים עצמם בשמחה כבעלי "הפריית קשב" וזה משנה בגרעין את הדימוי העצמי. אגב, הבעיה מלכחילה היא של המורים שקשה להם להיות עם שלושים ילדים שחלקם תזזיתיים וקופצים מנושא לנושא והכל מעניין אותם ומה שיש בחוץ מרתק אותם ומה שיש להם בקלמר מושך אותם וכולי...למורה יש בעיה של אגו כשילד הזה לא מקשיב לו ורק לו...וגם יש קושי טבעי ולגיטמי של אי מסוגלות לרכז את כולם לנושא השיעור. הקשיחות ואי הגמישות של המערכת כחייבת ללמד "חומר" מסוים, מאבדת את ה"רוח" של היצריתיות והגמישות וקופצנות מנושא לנושא שיש לילד עם "הפריית קשב". המערכת לא מתאימה לילדים האלה, ולכן היא מבקשת לשנות אותם עם כדורים וכולי כי קשה יותר לשנות מערכת שלמה ויותר קל לחשוב שניתן לשנות ילד...על ידי דיכוי חדוות החיים והלמידה הטבעית שלו. זה היעוד שלי לעזור למורים והורים לשנות את התפיסה במהותה לראות את הדברים אחרת לא לשנות את הילד אלא לשנות את הראייה אותו

שלום שרון, תודה על השיתוף בדברים המעניינים, שעם חלקם אני מסכימה מאד (הרעיון של הפיכת המגבלה ליתרון או מנוף לצמיחה) ועם חלקם פחות (שהמערכת מנסה לשנות ילדים בעזרת כדורים). ערב טוב ליאת