איך מסבירים לילד על עולם מטורף

שלום, יש לי ילד בן 7 וילדה בת 3 וחצי. אני נורא חרדה בזמן האחרון מסיפורי הזוועה ששומעים, על האונס שהיה בבית קפה ארומה על כמות הפדופילים שגדלה והולכת. לבן שלי אין ולא יהיה בזמן הקרוב מחשב בחדרו האישי. המחשב נמצא בפינה בסלון. בנוסף, עשינו לו שם משתמש משלו עם כל החסימות האפשריות שאנחנו מכירים. הסברתי לילדים שלי שלא הולכים ולא מדברים עם אנשים זרים ושלא כל האנשים הם אנשים טובים. גם יהודים אמרתי - כשנשאלתי אם אני מתכוונת לערבים. אבל עדיין אני חרדה האם באמת הם מבינים את משמעות הדבר. הבת שלי מאוד אוהבת את הסיפור חנהלה ושמלת השבת היום כאמא אני רואה בזה סיפור מאוד לא חינוכי ותמיד אני מסבירה לה שמה שעשתה הילדה זה לא דבר נכון לעשות.יש לי ספר ישן ישן שאני לא זוכרת את שמו על ילד בשם אלעד וכל עמוד זה סיפור שצריך ללמוד ממנו למשל אלעד לבד בבית ויש דפיקה בדלת מה לעשות, כשמישהו מציע לאלעד שוקולד בגינה, להיכנס לים לבד ספר מעולה שדרכו אני מחדירה להם את הנושא. השאלה אם זה מספיק. איך מסבירים שזה תקף גם לאנשים שאולי מכירים שכנים למשל... אשמח אם תכווני אותי למאמר בנושא

שלום שירה, למרות שאנחנו שומעות את אותן חדשות ממש, קשה לי להסכים עם האמירה לפיה העולם מטורף. אני מעדיפה לגדל ילדים עם אמונה בעולם טוב, עם יכולת לבטוח ולהאמין לאנשים שסביבם, ועם זאת לשמור על עצמם ככל יכולתם מלהסתבך בצרות. אני רוצה להאמין שסיפורה של חנה'לה מניח את היסודות להתנהגות פרו-חברתית, ליכולת לראות ולהזדהות עם מצוקתו של החלש/הזקן, ולתחושה של אחריות אישית וחברתית. הנזק הפוטנציאלי שנושא עמו סיפור כזה בטל בשישים מול המסרים החיוביים, כך בעיני. ובכל זאת, בעולם שלנו יש גם רוע, חולי ואפילו מופרעות, ומוטלת עלינו אחריות כבדה, להגן על ילדינו, ולבודד אותם ככל האפשר ממגע עם סכנה. כמו שאת יודעת כבר, קיימים בשוק ספרי ילדים המכוונים למטרה זו ממש, המדריכים את הילדים לסרב לפיתויים מצד אנשים זרים. אני מאמינה שחשוב להישאר מאוזנים, ולהימנע ממסע הפחדה מאיים. עיסוק יתר בסכנה עלול לפתח אצל הילדים תחושה מתמדת של עצבנות, עוררות-יתר ותחושת רדיפה, ולפגוע ביכולתם לתפקד בדרך מסתגלת בסביבתם. בעיני, עד שילדים לומדים להבחין בין טוב ורע, עלינו להדק את ההשגחה עליהם, ולאפשר להם מידה של תמימות וחופש תחת המטריה השומרת שלנו. לצערי, איני מצליחה לחשוב כרגע על מאמר רלוונטי בנושא, אבל שווה להמשיך לחפש. בברכה ליאת