חרדות - ילד ב - 6.5

יש לי ילד בן 6.5 בכיתה א' וילדה בת 3.5. הילד בן ה - 6.5 חרד מאוד ! לאחותו בת ה - 3.5. אם שנייה הוא לא רואה אותה, הוא נכנס להיסטריה ורץ בכל הבית לחפש אותה, השבוע כשלא ענתה כשהוא קרא לה, ואחרי שחיפש אותה ולא מצא, הוא התחיל לבכות בהיסטריה ! (היא סתם התחבאה וכנראה גם עושה לו בכוונה כי יודעת שזה מדאיג אותו), זה התחיל פחות או יותר לפני כחצי שנה שחיכינו למעלית, ואני (בטעותי) נכנסתי שנייה הביתה כי שכחתי משהו, הגדול נכנס אחרי והקטנה נכנסה למעלית והתחילה לעלות ולרדת איתה, אני נכנסתי להיסטריה (מודעת לכך שזה כנראה ממני) ומאז הוא חרד לה ברמות שזה (לדעתי) מפריע לו מאוד. שאלתי אותו לגבי זה והוא אמר לי: "הלוואי שלא הייתי דואג לה כ"כ ומפחד שיקרה לה משהו". קשה לי עם זה שעל הכתפיים הקטנות שלו, הוא סוחב את הדאגה הזו לאחותו. בנוסף, בזמן האחרון יש לו "כיחכוחים" מהגרון האם יש קשר למשהו ?איך מטפלים בזה ? למי עליי לפנות על מנת לקבל טיפול ? לתשובתך המהירה, אודה. ענבר

שלום יעל/ענבר קשה לקבוע בוודאות על סמך התיאור שלך האם הכחכוחים הם 'טיק' אודיטורי או לא, ולכן אני מציעה - לפני הכל - להתייעץ עם רופא הילדים שלכם ולשלול בעיה פיזית. גם אם מדובר ב'טיק', אין הרבה מה לעשות מלבד הפחתת גורמי הלחץ בחייו. עם ובלי קשר ל'טיקים', החרדה של בנך משקפת צורך חזק בשליטה, גם על משהו שמראש לא נמצא באחריותו. אני מבינה שהאירוע ההוא הותיר בו רושם עז, כולל התגובה ההיסטרית והטבעית שלך, אך כרגע חשוב לעשות מאמץ לשחרר אותו מתחושת האחריות. כדי שזה יקרה, עליו להאמין ולהרגיש *באמת* שיש מבוגר אחראי בסביבה, ושהאחריות לשלום הילדים נמצאת באופן מלא עליו. לא ציינת עד כמה הוא נדרש בפועל להשגיח על אחותו, והאם (אפילו לתפיסתו) הוא מחוייב לשלומה. אני מציעה, ולו לזמן מה, לנקוט גישה קצת פרדוכסלית, ובכל פעם שהוא נכנס ללחץ ומתחיל לחפש אותה, להגיד משהו כמו "אתה משוחרר. אני אחראית עליה והכל בסדר". אל תנסי להרגיע אותו או לעזור לו בחיפושים, אל תנזפי בה, וגם אל תרחמי עליו. פשוט אמרי בקצרה "זה עניין שלי. אני שומרת על כולכם!". אני מאמינה שגישה אסרטיבית וסמכותית כזאת (כשהיא נעשית בצורה אותנטית) תוכל לשפר את המצב משמעותית. את מוזמנת לעדכן בהמשך ליאת

ליאת שלום, תודה על התגובה, אני מנסה את הגישה הזו כבר כמה ימים, מבהירה שאנחנו (בעלי ואני) הם אלה ששומרים ושאין לו מה לדאוג, אני רואה על פניו שזה מפחית בצורה משמעותית את הלחץ שלו והוא אפילו אמר לי: "אז אני יכול לשחק בשקט... ?" כמעט בכיתי כשהוא אמר את זה... אנחנו ממשיכים עם הגישה הזו ובמקביל אני מחפשת פסיכולוג/ית חרדות מומלצת... אשמח אם תוכלי להמליץ לי (אפשר גם דרך הכללית - מגורים באיזור המרכז). תודה רבה, ענבר