פחדים

בני בן 4. לאחרונה מוטרד מאד ומפחד מדמויות שרואה בציורים התלויים בבתים על הקירות, בעיקר מפרצופים עם הבעה של עצב או בכלל הבעות שאינן מביעות שמחה. מפחד מאד מפסלונים קטנים שמוצגים לנוי בבית שלנו ובבתים של חברים וממסיכות התלויות לקישוט (כשנתקל בבתים של חברים) מאז שהתחיל להביע עצמו (לפני גיל שנה) היה בוכה ומבקש שנזרוק לפח מספר משחקים שהשמיעו קולות חזקים מידי או שהשמיעו קולות + תנועה וכן שנפטר ממשחקים עם ציורים של מסיכות. התופעה הייתה בעבר במינון נמוך ואכן נעניתי לבקשתו והחבאתי משחקים שלא הרגיש אתם נוח. לאחרונה התופעה התחזקה מאד והבנתי שעלינו לעזור לו להתמודד אתה. הפעולות שנקטתי: 1. מתן לגיטמציה לפחד - אני מסבירה לו שזה בסדר לפחד ושכל אחד פוחד ממשהו אחר. נותנת לו דוגמאות לפחדיםשלי בתור ילדה, של בני משפחה וחברים מהגן. 2. מקרבת אותו לחפצים מהם פוחד ובעדינות עם הסבר והרבה רוך מבקשת שייגע בהם ומסבירה בפרוטורוט מה מביע כל פרצוף ומאילו חמרים עשויים הפסלים והמסיכות וכיצד עושים אותם. 3. הסבר על כך שאפשר להתגבר על פחד לאחר שמבינים שאין סיבה לפחד. 4. לאחר התייעצות עם הגננת שלו, תליתי לו טבלה למילוי מדבקות בכל פעם שיצליח להתגבר על פחד ממשהו כל הניסיונות נכשלו. הילד ממשיך לפחד מהתמונות והפסלונים ומבקש שילוו אותו כשעובר ליד חפצים מהם מפחד וממשיך לבכות ברעד בנוכחותם. גם בלילות לפעמים מתעורר ומבקש שאבוא לישון אתו (דבר שלא קרה עד כה) אבקש לקבל הנחיות להתמודדות עם הסוגיה תודה רונה

שלום רונה, פחד ממסיכות (פסלונים, ליצנים, פרצופים מאופרים) הוא פחד אנושי וקדמון, והוא עוצמתי במיוחד בגיל הרך בו לא הושגה במלואה היכולת להבחין בין מציאות לדמיון. כל הדרכים בהן פעלת היו כנראה נכונות ורגישות, והעובדה שבנך ממשיך לפחד מעוררות אצלי שני כיווני מחשבה. האחד, קשור לנושא של רווחים משניים מן החרדה, דהיינו שפע התעסקות ותשומת לב סביב זה, בבית ומחוצה לו, כאשר הוא ופחדיו נמצאים כל הזמן במוקד ההתעניינות ומכתיבים את ההתנהלות. כיוון שני יכול להיות קשור באישיות חרדתית של אחד ההורים (את או בעלך), ובאיכות התגובה שלך/כם מול פחדיו של הילד. בכל מקרה, אם החרדה אינה מפריעה מאד לתפקוד השוטף של הילד, ואינה עוצרת אותו מבחינה חברתית/אקדמית, הייתי מניחה לזה, פשוטו כמשמעו, מכבדת את הפחד ככל האפשר, ולא עושה מאמצים מיוחדים 'לגמול' אותו ממנו. אם את חשה שלחרדה יש נפח גדול מדי בחייכם, ושהיא הופכת אותו לילד הימנעותי הצובר גרעונות התפתחותיים כלשהם, פני להתייעצות פנים אל פנים עם פסיכולוג קליני של ילדים. בברכה ליאת