ילדת סנדביץ

שלום, יש לי ילדה בת 3 וחצי שנמצאת בין שני בנים הבכור בן 7 בכיתה א והקטן בן 8 חודשים. אני מרגישה שעם כל הסבלנות שלי והרצון הטוב אני לא מצליחה לתת לה את התשומת לב לה היא ראויה. הגדול לוקח ממני המון בגלל היותו בכיתה א ובגלל כמות החברים שיש לו והחוגים שיש לו והקטן מן הסתם לוקח המון אנרגיות ממנו במיוחד שהוא היה עכשיו 3 שבועות חולה. אני מרגישה שהיא מנסה למשוך תשומת לב על ידי זה שהיא מציקה לאח הגדול מרביצה לקטן שופכת כל דבר קורעת והורסת כל דבר. יש לי פעם בשבוע רק איתה שאנחנו הולכות להצגה או ספרייה אבל כנראה זה לא מספיק. אני מקווה שהיא לא תגדל להיות אדם כועס ושלא תשנא אותי דווקא היא שחלום חיי היה שתהיה לי בת מה עושים?

שלום שירה, כפי שכבר כתבתי כאן פעם, אין לי חיבה יתרה למושג "ילד סנדוויץ'", שמרמז על איזו בעייתיות מובנית של הילד, שלרוע מזלו נולד מתי שנולד. כאשר אנחנו מביאים ילדים לעולם, אנו מחוייבים כהורים לדאוג לכל צרכיהם, הפיזיים והרגשיים, ללא קשר לסדר הלידה שלהם. אם את מרגישה שמסיבה כלשהי את מתקשה לספק לבתך את צרכיה באופן טוב דיו, פני להתייעצות עם פסיכולוג קליני של ילדים, ובררי עם עצמך מדוע זה קשה לך. אל תוותרי לעצמך בעזרת המושג "ילדת סנדוויץ'", כי זה לא פוטר אותנו מהחובה והאחריות ההורית. בברכה ליאת