בת 3.5 מתביישת? דחוף

יש לי בת בת 3.5 חכמה מאוד, כישרונית ונשמה טובה, לאחרונה בכל מיני אירועים גם מול אנשים שמכירים וגם שלא היא נדבקת אלי בתירוץ שהיא מתביישת, זה נורמלי בעניי במקום לא מוכר, הילדה מקבלת ממני אובר חום ואהבה, המון המון חיזוקים , גבולות לפי הנורמה, ללא פינוקים, אבל עודף אהבה, ואני מספרת לה המון כמה אני מאושרת שיש לי אותה. אבל הגננת טוענת שהחלה לעשות את זה בגן גם כשכולם אוכלים בבוקר ליד השולחן היא לא רוצה לאכול ליד כולם כי "מתביישת" , הבוקר כשלקחתי אותה לגן ביקשה שאכנס ואהיה איתה בתוך הגן כי היא "מתביישת" לא רצתה להיכנס לגן, היא מסרבת לאחרונה גם לצאת לחצר, בקיצור די ברור לי שהמילה מתביישת היא לא הנכונה אבל אין לה את המילים הנכונות, איך להגיב? מה לעשות?

שלום יעל, גם אם מדובר בביישנות, וגם אם בסוג של חרדה או חוסר ביטחון, ההיענות - לדעתי - צריכה להישאר עניינית מאד ופרקטית: "הנה, אני מלווה אותך עד לפתח, וכאן ניפרד בחיבוק ונשיקה. אני סומכת עלייך שתתגברי". או "את הארוחה אנחנו אוכלים ליד השולחן, עם כל הילדים. בהתחלה יהיה לך אולי קצת קשה, אבל אנחנו בטוחות שתתגברי". לפעמים, ילדים לומדים שבאמצעות ההתנהגות הביישנית הם זוכים לתגמולים בלתי צפוים כמו למשל היצמדות של ההורה או ארוחת-סולו עם הגננות. תגובת המבוגר יכולה להיות מתחשבת ומכבדת, אך ללא ניסיונות פיצוי או פינוק-יתר. אני מאמינה שאם לא תעשו מזה ענין גדול, זה יחלוף מעצמו. בברכה ליאת