ילד בן 12.5 עם הפרעת התנהגות

שלום רב, הפרעת ההתנהגות של בני התפתחה בעקבות אובדן אחיו התאום בתאונת דרכים לפני כשש וחצי שנים. כיום כבר שנה שניה הוא בבית ספר לחינוך מיוחד ושם מאוד משתדל ולא נגרר. הבעיה היא בבית, קללות, צעקות, התגרות אינסופית בי ובאחיו הקטן בן השש. אני משתדלת בכל יום מחדש, לדבר אליו יפה ובשקט ולהכיל אותו אך מתקשה, זה כאילו הוא בוחן כל הזמן עד לאן הוא יכול למשוך אותי. אני מוצאת את עצמי צועקת ואומרת לו דברים שמבחינתי הם נוראיים ולאחר מכן בוכה זמן רב. אובדת עצות וכואבת. הילד מטופל בריספונד 1 כדור וחצי ובימי הלימודים גם ריטלין. אין לי כוחות יותר וחוששת שתגובותי יחמירו את התנהגותו וכן חוששת להשפעתו על הבן הצעיר יותר שמתחיל לחקות את התנהגותו ודבריו. אשמח לכל סוג של עזרה ועצה.

שלום רב, אובדן ילד הוא אחד האסונות הקשים שיכולים לפקוד משפחה, והשפעותיו עלולות להימשך גם שנים רבות לאחר האירוע עצמו. לעיתים קרובות, באופן לא מודע, אחים שכולים בוחרים לשאת על עצמם סימפטום כלשהו, כדי 'להחיות' את הוריהם, להקימם מאבלם, ולהזכיר להם את קיומם וצרכיהם של הילדים שנותרו. אני סבורה שמדובר בהתמודדות אינטנסיבית ויומיומית, כמעט בכל רמות התפקוד, ושאתם זקוקים לסיוע מתמשך ולא לעצה אינטרנטית. אני מחזקת אותך, ומפצירה בך לפנות ללא דיחוי לקבלת עזרה מסודרת, פנים אל פנים, אצל פסיכולוג קליני, עם אוריינטציה משפחתית, שיוכל לסייע לך גם בהדרכת הורים וגם בתמיכה הרגשית שמגיעה לך. חזקי ואמצי ליאת