עברה למעלה משנה למעשה קרוב לשנתיים

ליאת שלום, למעלה משנה עברה, מאז התייעצתי עימך כאן לגבי בני שהיה בגיל 15 המתנכר לאחיו הצעיר ממנו בשנתיים ואינו מדבר עימו, זאת לאחר שנים רבות של התעמרות בו ושנאה עד שביום אחד פשוט הפסיק לחלוטין לתקשר עימו. יעצת לי אז לא להתערב, אמרת שזכותו של אח להחליט מה יהיה טיב הקשר שלו עם אחיו. עשיתי כדברייך ובאמת לא התערבתי. מאז, למעלה משנה, ואין שום דיבור . המרחק הולך וגדל עם הזמן. גם אם יראה אותו באיזשהן נסיבות בחוץ, יתעלם כאילו אינו מכירו. לא ניראה לי במקום לקחת איש בוגר (16.5 ) לפסיכולוג . לייעץ לו טיפול, זה כאילו "לבקר" אותו, (להגיד לו שהוא זקוק לטיפול) דבר שאני מאוד ניזהרת מפניו. שוב, אשמח לשמע את דעתך, על כך שעבר כ"כ הרבה זמן, מן הסתם ה"ילד" כבר לא כ"כ ילד, ואמור היה להיות "בוגר" כבר ולהפסיק את החרם הזה, אך לא כך הוא הדבר. מה עוד אוכל לעשות מלבד להתעלם? מאוד כואב לי. לא מכירה מיקרים שכאלו בגיל הזה. מכירה הרבה מאוד ברוגזים של שנים בין אחים ואחיות, אבל בגיל מבוגר יותר כשהם כבר אנשים ובעלי משפחות. בגיל כה צעיר, עדיין לא שמעתי. אני רוצה לציין שלצעיר זה מאוד קשה. הוא ילד חם , אוהב, טוב ומפרגן.ההתנכרות הזו, פשוט הורסת כל חלקה טובה באופיו של הצעיר. (15).

שלום דליה, נדמה לי שאת עושה הערכת-יתר לגבי הרסנותו של הבן הבכור ביחס לאחיו הצעיר, ועמדה זו, הזכורה לי מאז פנייתך הראשונה, יכולה להסביר את העויינות העצומה שהצטברה אצל הגדול. כאשר אנחנו יוצרים חלוקה ברורה וחד משמעית של טוב ורע, מתעלל וקורבן, פוגע ונפגע, אנחנו גם (אולי) חוטאים לאמת, וגם מגבירים את הניכור והעויינות בין האחים. אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג המתמחה בעבודה עם ילדים ומתבגרים, להציג בפניו את הבעיה, ולבקש ממנו הנחייה כיצד לפעול. יתכן שהוא יוכל להאיר עבורך משהו שאינך מצליחה לראות או לקבל, ויתכן שיציע התערבות מסוג אחר, שתקל עליכם. עד אז, אני מציעה לך לרענן את ההתבוננות שלך על ילדייך, ולנסות להיות אמפתית גם לקושי של בנך הגדול. אולי אם תצליחי בכך, משהו ישתנה. בהצלחה ליאת

בנים גידלתי ורוממתי..... כמה קשה. תודה על תשובתך אשקול כמובן בכובד ראש את עצתך.