התייעצות

שלום ליאת. לפני הכל אני רוצה לציין שהפורום מאד מעשיר ומעניין ,אני זוכרת אותך לטובה מהימים ההם בפורום הקודם.ורק אם יורשה לי לומר שאת מקסימה ואני מאד אוהבת אותך. עכשיו לענייננו, אני שואלת בשם חברה ששיתפה אותי במצוקתה.. ואין לה מחשב..הבטחתי לעדכן אותה בתשובתך.. מדובר בבחורה מקסימה שהיא הבת הבכורה בבית יש לה 4 אחים קטנים.הבעיה עם האחות האמצעית בת ה16.5 אני גם מכירה את אחותה של חברתי יכולה להגיד שהיא ילדה מאד חיובית מכל הבחינות ,חמודה,יפה אינטליגנטית,חכמה לגיל שלה. כשהיא עלתה לחטיבה היה איזה ריב גדול עם ילדה מהשכבה שלה ולא רצתה אחר כך ללכת לבית ספר בסוף נכנסה לתמונה קצינת ביקור סדיר והיא השתכנעה בסופו של דבר להגיע לבית ספר . היום בגיל 16.5 היא לומדת בתיכון ,הציונים שלה בשליש הזה ממש הדרדרו לפני כן היתה תלמידה מאד טובה ,ולא ברור למה... היא מסתובבת עם אנשים שהם גדולים -ממנה בהרבה (בני שלושים ארבעים) יש לה רק חברה אחת בגיל שלה, היא אומרת שלא טוב לה בבית ספר שלומדת בו עכשיו, ורוצה או לעבור לאקסטרני או להפסיק ללמוד ולמצוא עבודה במלצרות עד הגיוס לצבא. ההורים מאד כועסים עליה מאיימים בכל מיני עונשים, והיא מאיימת שתברח לחברים שלה בני השלושים והארבעים שאוהבים אותה באמת.. אני רואה את הבלאגן המתחולל עם כל המשפחה של חברה שלי,וכמה הם לוקחים את זה קשה ונקרע לי הלב... איך מחזירים את הנערה המקסימה הזו למסלול? מאד כואב לי אם היא תידרדר ותידפוק לעצמה את עתידה ואת חייה... היא מסרבת בכל תוקף לכל עזרה שהוצעה לה מהמורה שלה והיועצת,היא בשלה שהיא רוצה להפסיק ללמוד לא טוב לה בבית ספר ,היא אומרת שהמקצועות הנלמדים בבית הספר לא יתרמו לה בחיים והיא רואה את השנים של הלמידה בבית ספר כבזבוז זמן.. כמה שניסו לדבר איתה ,לעזור לה ,ללא הואיל והיא בשלה.. מה שחשוב להורים זה בעיקר שהיא לא תפסיק ללמוד ופחות חשוב להם להבין את המצוקה שלה. לי נראה,כרגע, שפחות משנה אם הבחורה תלמד או לא תלמד הרי ללמוד אפשר תמיד ,מה שחשוב עכשיו זה מה עובר עליה? כי ברור שעובר עליה משהו.. איך מעודדים אותה בכל זאת לפנות לעזרה? אשמח אם תפרטי באיזה גישה לבוא אליה ומה בדיוק להגיד לה כדי לעזור לה? רב תודות לך ליאתי החברה הדואגת.

שלום לחברה המודאגת, המידע שאת מציגה כאן הוא מאד חלקי, וקצת קשה לבסס המלצה חד משמעית בנושא. אני יכולה לומר מניסיוני, שיש מתבגרים המגיעים להישגים מצויינים בבתי הספר האקסטרניים, שמספקים את המענה האקדמי גם למי שאינם מסתדרים עם המסגרת, יהיו הסיבות אשר יהיו. בתיכון האקסטרני באים ללמוד, והתלמידים בדר"כ לוקחים על עצמם את האחריות שלא הצליחו לגייס בתיכון הרגיל. מבין השורות, אפשר להתרשם שמדובר בצעירה דעתנית ונבונה, אולי אפילו בוגרת לגילה, שמוצאת שפה משותפת דווקא עם אנשים מבוגרים (לא ציינת האם מדובר באנשים נורמטיביים או באנשים העלולים לסכן אותה, קצת לא ברור העניין הזה). אם היא אכן מתאימה לתיאור הזה, הייתי מציעה להגיע איתה ל'הסכמים של כבוד', מתוך ציפייה שהיא תעמוד בהתחייבויותיה. כך, למשל, אפשר להתנות את המעבר לבי"ס אקסטרני בכך שתסכים להיפגש עם פסיכולוג/ית למשך מס' חודשים או עם גורם אחר שיוכל להעריך את מערך הכוחות שלה ואת מצבה הרגשי. המסלול שהיא משרטטת (לימודים אקסטרניים ועבודה עד הגיוס לצבא) לא נשמע לי כמשהו שבהכרח ידרדר אותה או "ידפוק לה את העתיד". לפעמים מסלול בחירה כזה יכול דווקא להציל מתבגרים ממסלול של התנגדות מרדנית או ירידה למחתרת. אני דווקא שומעת כאן (אולי) נכונות לקחת אחריות ולהשלים מסלול נורמטיבי, גם אם בנתיב פחות שגרתי. לטעמי, מוטב לגייס גמישות מחשבתית והקשבה, כדי לא לאבד אותה. אני חוזרת ומדגישה שמחשבותי נשענות בעיקר על תחושות בטן, זאת, בהיעדר מידע שיצייר את התמונה האישיותית והמשפחתית כולה. בברכה ליאת (ותודה על דברייך החמים).