אובדת עצות

לליאת שלום! בתי בת 13 שנה שניה בחטיבה,בשנה ראשונה חוותה כאב רגשי,בת כיתתה(היתה חברתה הטובה ביקשו להיות יחד באותה כיתה) חגגה יום הולדת והחליטו חלק מהבנות לחגוג בבית קפה לאחר הלימודים,בתי שמעה זאת כנראה מילדה אחרת וחשבה שכל הבנות בכיתה מוזמנות,ולכן הצטידה בכסף ואמרה של לאחר יום הלימודים הן חוגגות,ואז בשעות הצהריים היא מתקשרת בוכה שאבוא לאסוף אותה מתחנת האוטובוס,כשבאתי היא בכתה ואמרה שילדה אחת אמרה לה שהיא לא מוזמנת וכששאלה את חברתה כביכול הטובה היא ענתה שאין לה מושג מי מוזמן,הרגעתי אותה ומאז היא לא בקשר עם אותה ילדה, אך מאותו מקרה נראה לי שירד לה הביטחון (גם ככה הוא לא היה בשמים) היא מאד מופנמת יש לה קומץ קטן של חברות, והיא גם לא מרבה לבלות,אני מעודדת אותה להרשם לחוג כלשהו אך היא לא מעונינת, יש לציין שהיא ילדה מאד יפה וחטובה וגם בלימודים היא די בסדר,כיצד אנו בהורים יכולים לעזור לה ולתת לה ביטחון? תודה! מירב

שלום מירב, חטיבת הביניים היא מעין גשר או תחנת מעבר בין שנות הילדות של ביה"ס היסודי, לשנות התיכון, המתאפינות בבגרות מסוג חדש. גם ההתנהלות הבינאישית והחברתית משתנה מאד, כשחטיבת הביניים היא התקופה השברירית שבתווך. לפעמים, חברויות טובות של גיל הילדות לא שורדות את המעבר הזה, בעיקר על רקע השינוי בהעדפות ובעמדות כלפי העולם בכלל, וכלפי אנשים וחברויות באופן יותר ספציפי. אני חושבת שאין טעם להתעקש על קשרים ישנים, אלא על ביסוס מערכות יחסים חדשות, עם מכנה משותף רענן, המותאם לגיל. בעיני, קומץ קטן של חברות יכול להיות נכס של ממש בכל גיל, ולא מוכרחים לטפח אוגדה שלמה של חברים וחברות כדי להרגיש טוב ובטוח. יש ילדים שנוח להם יותר בקשרים של אחד על אחד או בחבורה קטנה, וזה לא בהכרח מעיד על בעיה. אם את חושבת שבתך סובלת מפגיעה משמעותית בביטחון העצמי ובדימוי העצמי, אפשר לשקול פניה לטיפול רגשי, שיכוון לשיקום התפיסות הללו ולקבלה עצמית מלאה יותר. בברכה ליאת