קשיי הירדמות של ילד בן 3 וחצי

בננו בן 3.5 מאז ומעולם היה נרדם בקלות. בשנתו הראשונה היו לו בעיות שינה, אבל מעולם לא בשלב ההירדמות ומאז גיל שנה גם השינה בסדר. הוא במיטה בין שמונה לשמונה וחצי - ומזה חודשים אנו שמים לב שהוא יכול לשכוב שעה וחצי וגם שעתיים במיטה בשקט מוחלט מבלי להירדם. זה לא היה כ"כ מפריע. אבל בזמן האחרון הוא מנסה להחזיק אותנו יותר בחדר, מבקש שנשכב לידו. בשבועות האחרונים התחיל לדבר כמעט כל יום אחה"צ על זה שהוא לא רוצה שיהיה לילה ושהוא לא אוהב ללכת לישון. הערב במיטה דיבר איתי על כך שהוא לא אוהב ללכת לישון לבד, הוא רוצה שנישן איתו במיטה. אמר שהוא מנסה לחשוב על דברים טובים ולספור בלונים ועוד כל מיני הצעות שהצענו לו בעבר "אבל זה בכלל לא עוזר לי להירדם". שכבתי לידו קצת והסברתי לו שאני צריך לצאת. היה מאד מאד עצוב והתחנן שאשאר. מה עושים?

שלום רועי, באופן כללי, נדמה לי שאתם ברי מזל, כי הילד שלכם יודע ומסוגל להרגיע את עצמו, ולהירדם גם ללא נוכחותכם. עם זאת, גם אצל ילדים נוחים ועצמאיים מופיעות לעיתים תקופות 'שבריריות' של פחדים, ואני חושבת שנכון להיענות לבקשתו ולהאריך מעט את טכס ההשכבה, עד יעבור זעם. אחרי הכל, הנוכחות המנחמת ונוסכת הביטחון של ההורה היא "מגרש הפחד" היעיל ביותר, ואפשר להציע אותה בתבונה ובמידה מפעם לפעם. אפשר להחליט על כמה ימים בהם אתה נשאר לצידו מעט יותר, לזמן קבוע מראש (10-15 דקות). בהמשך אפשר לקצר את משך הזמן, ואח"כ להודיע לו שאתה משגיח ושומר עליו מהסלון. בהצלחה ליאת

כפי שהצעת, וכפי שמצאנו בעצמנו לנכון, היינו נשכבים לידו לזמן מה. אבל זה רק הולך ונהיה קשה. אם בעבר היה שוכב שעה וחצי שעתיים במיטה, וקורה לנו פעם בכמה זמן, עכשיו למעשה הוא כמעט לא מוכן להיות לבד במיטה, מתעקש שנישאר איתו. גם אם אנחנו מסכמים, על דעתו, שמישהו מאיתנו ישכב איתו קצת ואז יתן לו לצאת, כשבפועל נרצה לצאת זה יהיה מלווה בלפיתה ואם נתעקש לצאת יהיה בכי שהוא רוצה שיבואו אליו, ולמה אף אחד לא בא אליו, עד שנישבר ונחזור. הוא ילד שאפשר לדבר איתו כמעט על כל דבר ולהסביר לו הכל ולהגיע להסכמות והוא עומד בהן. רק בעניין הזה זה לא עובד, ומאחר שהוא נרדם מאוד מאוחר (אחרי עשר, גם אם במיטה בשמונה וחצי) בפועל יוצא עכשיו שזה שעתיים של תחינות שלא נצא, עוד סיפור, עוד לשכב איתו, וכו'. לא יודעים איך לשבור את התהליך הזה. נשמח לכל עצה.