בתי בת 9 מתנהגת בצורה שאין לי עליה שליטה

הבת שלי כל בוקר הולכת לביה"ס כאשר היא מצויידת בפרוסת לחם פרי וחטיף קטן אני לאחר כמה ימים מגלה שכל האוכל כולל הפרי נשארים בתיק בפעם הראשונה הסברתי לה שאם היא לא רוצה היא יכולה לזרוק בפח בכיתה או לחילופין לבקש בבוקר כריך אחר. כל פעם אני שואלת אותה אכלת והיא עונה לי כן,עד שאני מחטטת לה בתיק ומוצאת שןב פעם את ערימות הכריכים והפירות בתיק,אני מסבירה ולפעמים גם מאוד כועסת עליה על ההתנהגות שחוזרת על עצמה וגם על השקרים,אני כבר מיואשת ולא יודעת איך להתנהג עימה מה לא לשלוח עימה אוכל בבוקר "כעונש" אשמח אם תתיחסי לפנייה ותעזרי לי.

שלום יפעת, ילדים בגיל 9 (כיתה ג'?) בדר"כ נמצאים בביה"ס מספר שעות לא רב. אם תבדקי בימי חופשה מה היא מכניסה לפה מאז שהיא קמה ועד ארוחת הצהריים, תגלי שזה לא כ"כ הרבה, אם בכלל. אם עברייה מתקשה להתמודד עם האפשרות של ילד רעב, ומציידת אותו לביה"ס כאילו יצא לטרק בהימלאיה :-) הבת שלך, כמו הרבה ילדים נחמדים אחרים, מקשיבה לגוף שלה, ואוכלת רק אם היא באמת רעבה. הממצאים הרייחניים בילקוט שלה מעידים על כך שהיא מצליחה לשרוד את שעות ביה"ס ולהישאר בחיים גם בלי אוכל. אני מציעה לחסוך ממנה את הצורך לשקר לך, ולומר לה שאת לא מכינה לה כריכים יותר, אלא אם תבקש. זה לא "עונש" אלא הקשבה שלך לצרכים האמיתיים שלה. תוכלי לשלוח את החטיף הארוז, כאוכל-חירום שאינו מתקלקל, וליהנות מילדה שתזלול את כל ארוחת הצהריים עד הסוף ובשמחה. אני מזמינה אותך לקרוא שוב את הכותרת שבחרת לפנייה שלך, ומקווה מאד שבקריאה שנייה תצליחי לחייך... ובנימה פחות מחוייכת - ניסיונות לשלוט בילדים שלנו דרך ובאמצעות האוכל עלולים לפגוע מאד ביחסים, ולהניח את היסודות להפרעות אכילה בעתיד. בברכת "כל דכפין ייטה ויאכל" ליאת

"ניסיונות לשלוט באמצעות האוכל מובילות להפרעת אכילה" - אמא שלי יודעת לתקשר איתי אך ורק באמצעות האוכל. כל השאר- כתמים עיורים -אין בינינו בכלל תקשורת, אלא תקשורת המתמצה ועוברת דרך ערוצי השאלות הקבועות- "אכלת? לא/כן. מה אכלת? מה בישלת? עשיתי לך אוכל. את רעבה? בואי תאכלי. קניתי לך בסופר גבינה כזאת או כזאת." חוץ מזה- כלום- אי אפשר בכלל להאמין לזה. נכות רגשית. יש לציין שאין לי הפרעות אכילה.