מורד

בני בן 4 וחצי כל הזמן כועס עושה דווקה כמה שאני משתדלת להיות רגועה לשחק אתו לדבר אתו יפה ומענקה לו חום אהבה הוא שוב ושוב מדבר אלי לא יפה מתחצף עושה דווקה אומר לי שלא אוהב אותי ושילך לחפש בית אחר אחרי כמה זמן בא אלי רוצה חבוק אני אומרת לו למה אמרת שאתה לא רוצה אותי מה עכשון אומר לי עבדתי עליך אני גרושה יש לו אחות בת 5 וחצי מקסימה הקשר שלו עם האבא רעוע פעם לוקח המון לא מה אני יכולה לעשות שיהיה רגוע

שלום דפנה, אם נתקלת בסיפור המקסים של לוין קיפניס, על האפרוח שהלך לחפש אמא אחרת ( http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=2991), בוודאי יכולת 'למצוא' בו את הדרמה המשפחתית שלכם. העובדה שהספר נשאר כה פופולרי, עשרות בשנים, מעידה על כך שהוא מדייק ונוגע בחוויה המוכרת כל כך, של הילד הקטן המאמין, בטעות, שבבית אחר, עם אמא אחרת, יהיה לו טוב יותר. אין צורך להיבהל מהאמירות הללו, וגם לא "להתחשבן" עם הילד או להיעלב ממנו. זו דרכו לאותת על כך שהוא מרגיש כעוס, מאוכזב, נטוש ובודד, לפחות בחוויה הרגעית שלו. לגירושין השפעה עצומה על הילד בגיל הרך. לעיתים ילדים מתארים זאת כמו רעידת אדמה או קרקע הנשמטת תחת רגליהם. ילדים כאלה מחפשים, במודע ושלא במודע, את תחושת השליטה והביטחון שאבדה, ולעיתים הם מנסים 'למתוח' את הגבולות (מה שאת קוראת "לעשות דווקא"), כדי להיווכח שיש שם הורה סמכותי ובוטח, שאפשר לסמוך עליו. לכן, הדבר החשוב והטוב ביותר שאת יכולה לעשות עבור ילדייך, זה להישאר אמא סמכותית ומציבת גבולות, בעיקר מול התנהגויות "דווקא", ואפילו מול אמירות כמו "אני הולך לחפש בית אחר". את יכולה לנסות להגיב ולומר משהו ברוח "אני מבינה שאתה כועס, אבל ככה אמרתי. אני אוהבת אותך ולא מוותרת עליך, ואשמח לתת לך חיבוק כשתרגע". ספרי איך הולך. בהצלחה ליאת

הילד היה בן 10 חודשים כשהתגרשתי אני עושה טעות אומרת לו רוצה ללכת לגור עם אבא והוא אומר לי כן וזה יותר מרגיז אותי אני אנסה את הדרך שהצעת לי ובבקר כשאני אומרת לו טוב אתה הולך היום לאבא כי אתה לא רוצה אותי אז הוא לא רוצה