ילד שמביע את עצמו בצעקות ומכות

שלום, יש לי בן יחיד בגיל 6.(אני חד הורית ) הוא ילד רגיש באופי שלו, זקוק להרבה הכנה לפני כל שינוי, למשל, אם הולכים למקום כלשהוא, אז אני תמיד מסבירה לו מה יהיה שם וכו'.הוא מקבל הרבה חום ואהבה, אבל הוא לא מסביר את עצמו אם הוא רוצה משהו, אלא צועק. אני מלמדת אותו לדבר ולבקש, ויש בתחום הזה שיפור. הוא גם נותן לי לפעמים מכה אם אני לא מרשה לו משהו מסויים, ומתנהג מאוד ברכושנות כלפי דברים בבית . העניין הזה מאוד מציק לי כי הוא לא ראה מעולם מכות בבית, ואני תמיד מדברת איתו בצורה נעימה ולא בצעקות. בד"כ אם נותן לי מכה , הוא נענש אח"כ בכך שהוא לא משחק במחשב או לא יורד לגינה, אבל בגלל שההתנהגות שלו חוזרת, לא נראה לי שהוא מפנים את העניין. זה ממש מטריד אותי, מה ניתן לעשות??

שלום רב, כפי שנכתב כאן פעמים רבות בעבר, כדי שעונשים יהיו יעילים, עליהם להיות מקושרים בקשר טבעי ל'עבירה'. עונש שרירותי ("אין מחשב כי הרבצת לי") הוא הרבה פחות יעיל, ולעיתים רק מגביר את העוינות ואת הריחוק בין ההורה לילד. כדי שהילד שלך יפסיק להכות אותך (וזה *חייב* להיפסק, ומיד), עליו להבין באופן ברור שהתנהגותו אינה מקובלת עליך, פוגענית, מעליבה וחוצה את כל הגבולות. עליו להבין שברגע שהוא הרים עליך יד, הוא מפסיד אותך, את האהדה שלך ואת רצונך לעשות למענו דברים טובים. עליו לקשר באופן ישיר בין התנהגותו לבין היחס שלך כלפיו. כאשר את מונעת ממנו לרדת לגינה או לשחק במחשב (אגב, מומלץ לבדוק ביושר כמה את מצליחה לאכוף זאת...) אך במקביל ממשיכה להיות נחמדה, מעניקה ומפנקת, הוא מקבל מסר מבלבל. הורים (ובעיקר הורה יחיד) מאד חוששים להיתפס בעיני הילד כ'לא אוהבים'. אני מודה לך על ההזדמנות להדגיש דבר חשוב: גם אם אהבתנו אל הילד שלנו עצומה וטוטאלית, הוא חייב לדעת שעליו להיות ראוי לה, ולהרוויח אותה בהתנהגות מכבדת וראוייה. עליו לדעת שאם הוא פוגע, מכה, משפיל ומעליב את ההורה שלו, הוא יפסיד את היחס הטוב ואת הצ'ופרים השמורים רק למי שמתנהגים בהגינות וכבוד. ברמה הפרקטית, כאשר הילד שלך לא מקבל את מה שהוא רוצה, הודיעי לו שאת מבינה את אכזבתו ומודעת לה, אך עמדתך לא תשתנה גם אם יצעק. אם הוא מכה אותך, אמרי בתקיפות שאינך מרשה לו להרים עליך יד (רצוי לנסות לעצור את המכה, פיזית). אם הוא הצליח להכותך, קומי והתרחקי, ללא דיבור כלל, והישארי קרירה ומרוחקת למשך מספר שעות. אם הוא יבקש סליחה, אמרי שאת סולחת, אך עדיין פגועה, ולכן ייקח לך קצת זמן עד שתוכלי לחזור ולבלות במחיצתו כמו שאתם רגילים. כאשר את מחליטה לסיים את ה'סנקציה', עברי לסדר יום, אך עשי זאת בצורה עניינית, ללא *שום* ניסיון לפצותו, לתת לו "אקסטרות", פינוק, או תשומת לב מיוחדת. בדר"כ ילדים פחות מוכנים לסוג כזה של תגובה, ומגיבים לכך טוב, יותר מאשר לעונש מהסוג שאת נוקטת. אני מדגישה (שוב) שגם הסברים מילוליים ארוכים, נעימים ומנומקים ככל שיהיו, אינם משיגים בדר"כ את המטרה, ועלולים לעייף, לעצבן או להשאיר את הילד אדיש ו'חירש' להם. לא נותר לי אלא לחזור ולהזכיר, שהדרכה הורית ממוקדת יכולה לעזור מאד, במקרה שתרגישי שאינך מצליחה ליישם בהצלחה את המדיניות הסמכותית היעילה. בהצלחה ליאת

תודה ! אני אנסה ליישם מה שהצעת ומקווה להצליח