"אדיפוס-שמדיפוס"?

שלום ליאת, יש לי בן יחיד בן 3 ו- 9 חודשים שאני מגדלת אותו לבד. מאז ומתמיד הוא אוהב לחבק ולנשק אותי לא רק בפנים, בעיקר בזרועות, בידיים ולפעמים גם ברגליים. קרה פעם אחת שהרגשתי שהוא מתקרב לחזה שלי ועצרתי אותי מיד (בעדינות). הסברתי לו שהחזה והציצי זה מקום פרטי ואינטימי ושזה לא נעים לי שנוגעים/מנשקים שם והוא לא חזר על כך. לי אישית זה לא מפריע ואני רואה בכך גילויי חיבה ותו לא, בדיוק כמו שאני נוהגת לחבק ולנשק אותו כביטוי לחום אהבה. אבל היום כשהיינו אצל אמא שלי היא אמרה לי, זה לא קצת מוגזם הנישוקים האלה? נראה לי שזה תסביך אדיפוס, זה בדיוק הגיל. אמרתי לה "אדיפוס-שמדיפוס, לא צריך להיות היסטריים. הוא בסך הכל מגלה חיבה. זו הדרך שלו" ובזה סגרתי את הענין. אבל מאז אני לא מפסיקה לחשוב, אולי היא צדקה? אולי זה באמת מראה על משהו חריג ואני לא יודעת? להתייעץ עם מישהו או שפשוט לעזוב את זה ולזרום איתו? יצויין גם שאמי, עד כמה שזה ישמע מוזר, כל הזמן נמצאת איתי במן תחרות כזו. לאחרונה הוא בוחר להיות רוב הזמן איתי ולא איתה, למרות שאני בטוחה שהוא אוהב אותה מאוד. כשהוא מבקש "את אמא" היא אומרת לו, מה, סבתא לא טובה/סבתא לא יכולה לעשות את זה/לתת לך את זה וכו'. האם יש לי מקום לדאגה? תודה וערב טוב

שלום רב, איני רואה שום דבר חריג בהתנהגותו של בנך. אהבתו ה'אדיפלית' של הילד לאמו - אם נקבל את הרעיונות הפסיכואנליטיים - היא שלב טבעי בהתפתחות הילד. בהיעדר הצלע הגברית המתחרה במשולש, הילד יכול להרגיש 'בעלות' ורכושנות כלפי האם. מודעות ורגישות לנושא, תוך שמירה על גבולות (כפי שאת עושה), אמורות לתת מענה מספיק. אז "שמדיפוס"!!! :-)) ליאת