זקוקה למילות עידוד

אני יודעת שאין מה להתחרט או לחפור במה שכבר קיים אבל זקוקה למילות עידוד שיהיה בסדר. יש לי בן בגיל 6 וחצי. בת בגיל שנתיים ועשרה חודשים ותינוק בן בגיל חודשיים. אני מרגישה כאילו הבאתי את התינוק מוקדם מדי. ההפרש בין הגדול לאמצעית שלוש ושמונה חודשים ובין האמצעית לקטן שנתיים ושמונה חודשים. אני מסתדרת עם שלושה אבל אני דואגת לבת שלי האמצעית. אני מרגישה שקשה לה וכאילו היא מפסידה את הזמן שלנו להיות איתה כאשר הבן הגדול כבר גדול. כשהיא נולדה נסחבה אחרי דברים שעשינו לגדול ועכשיו תשומת הלב בעיקר לקטן. אני מקפידה פעם בשבוע לעשות איתה משהו לבד. ואני משחקת איתה כאשר התינוק ישן או שוכב לידי אבל כל הזמן עוברות לי מחשבות של הפרש קטן ואיזה מסכנה וקשה לה והיא מקנאה ובגלל שהיא מקנאה היא מציקה לו ועושה דברים שגורמים לנו לכעוס עליה הרבה. האם זה הפרש באמת נורא? זה לא הפרש קטן בהקשר של שני אחים ראשונים אבל כשזה ההפרש בין השנייה לשלישי יש לזה השפעה פסיכולוגית? האם היא תגדל להיות ילדה ממורמרת? אני לא מצליחה להתנתק מהמחשבות האלה וזה עוד יותר גרוע כך בעלי אומר. אני רואה את זה כנסיכה בין שני הבנים אבל הבן הגדול שלי הרבה פעמים אומר לה שהוא והאח הקטן בנים והם חברים ואותה הם שונאים...שטויות של ילדים אבל זה קורע אותי מבפנים. איך לעזור לה שלא תרגיש קיפוח?

שלום מיכל, "ילד סנדוויץ'" הוא מושג מוכר, הבא לתאר את מצבו העגום לכאורה של הילד האמצעי, הנופל בין הכיסאות, לא נהנה מיתרונות הבכו?רה, ולא ממנעמי בן הזקונים. באופן אישי, אני נוטה להסתייג מהתואר המפוקפק הזה, וחושבת בכנות שלכל ילד בבית יש מקום ייחודי ומשמעותי, שאינו נמדד באמצעות ה'סד' השרירותי של סדר הלידות ופערי השנים ביניהן. אין זה אומר שלמיקום במשפחה אין השפעה על הילד או על הוריו, אך השפעה זו מגוונת ומשתנה ממשפחה למשפחה ומילד לילד. אני מרגישה שההתייחסות שלך אל בתך ספוגה ברחמים ואשמה, וזה כשלעצמו דבר מחליש מאד (אותה ואותך). ילד שמרחמים עליו מרגיש מסכן ומקופח, בעוד ילד שגאים בו וסומכים עליו מרגיש כשיר ומוצלח. המודעות שלך לרגשותיה וקשייה של הילדה יכולה לתרום לשיפור, ולהניע אותך לשינוי בכל הנוגע לחלוקת המשאבים הרגשיים בבית. כל ילד שנולד לו אח צעיר מוותר שלא מרצונו על נתח משמעותי מתוך מאגר המשאבים ההוריים. ובכל זאת, לא היה עולה על דעתנו להשאיר אותו 'בן יחיד' רק משום כך. ילדים מסוגלים להתמודד עם התרחבות המשפחה ועם המחירים הזמניים שזה גובה ממנו. המשיכי להקדיש זמן מספיק לכל ילדייך, ולשמוח בכך שיש להם זה את זה. נסי לוותר על המחשבה שנגרם לה עוול, ולהניח לאשמה ולרחמים. כמובן שלא אוכל לדעת אם היא תגדל לאישה ממורמרת. אני מאמינה שאם תצליחי להניח לרחמים, לאשמה ולתחושות המסכנות שאת מייחסת לה, הסיכויים לכך קטנים בצורה משמעותית. בברכה ליאת