פחד להרדם

שלום רב, בני בן 10 וחצי עולה לכתה ו'. כבר לילה שני מתקשה להירדם, הוא טוען שהוא מפחד משדים ורוחות. הילד ממש מתחנן לישון איתנו בוכה טוען שהוא ממש פוחד (יש לו חדר לבד. אתמול ביתי הגדולה ממש ריחמה עליו היא בת 14 (אני ובעלי לא הסכמנו לשתף פעולה איתו) והלכה אליו לחדר עד שנרדם. היום שוב הגיע אלינו לחדר כחצי שעה אחרי שנכנס למיטה ממש בוכה ומזיע כולו (למרות שהמזגן דולק) והתחנן לישון איתנו בעלי התנגד וממש ניפנף אותו לחדרו, לטענתו לא להתייחס זה הפתרון. הלכתי אליו לחדר שוחחתי איתו והבנתי שחבר שלו סיפר לו על חבר שלו שקרה לו מקרה על שדים ורוחות וממש נכנס בו פחד. הסברתי לו ברוגע שאין דברים כאלה ושינסה להרגע כמובן במיטה שלו, נתתי לו כוס מים ואמרתי לו שאני בחדר שלי ערה למקרה שיצטרך אותי, הדלקתי לו מנורת לילה בחדר ואני מקווה שהוא יירדם. מה קורה פה? האם זה טבעי? חייבת לציין שאני סבלתי מחרדות קשות בשנות ה-20 לחיי ואף קיבלתי טיפול תרופתי. האם משהו פה גנטי? אני ממש חוששת לו. בבקשה הנחי אותי. תודה

שלום רונית, ראשית, אזכיר כי לחרדות יש בהחלט מרכיב גנטי, ולעיתים קרובות יש יותר מחרדתי אחד במשפחה. ובכל זאת, אנחנו עדיין לא מדברים כאן על הפרעת חרדה, אלא על חרדה ספציפית מאד, שהתעוררה אצל הילד בעקבות משהו ששמע והפחיד אותו מאד. גם אני נוטה להמליץ שלא להכניס ילדים למיטת ההורים (לא תמיד עמדתי בזה בעצמי, מודה...), אך אני סבורה שמאד לא נכון "לנפנף" ילד לחדרו ולא להתייחס אליו כשהוא בשיאו של התקף חרדה. נוכחותם המרגיעה של ההורים היא התרופה המנחמת והיעילה ביותר מול פחדי הילדות, וחשוב שהילד יידע שיש לו כתובת. לטעמי פעלת נכון שבאת לחדרו להרגיעו. אפשר, מעבר להסברים ההגיוניים (שלא תמיד עוזרים. פחד הוא לא עניין הגיוני) לשכב לצידו עד שיירגע, ללטף, לחבק, ולהבטיח שאתם שומרים עליו תמיד. גם יצירתיות והומור יכולים להיות יעילים מאד. אפשר להיעזר בספר הנחמד של אורה אייל ("בלילה חשוך אחד") או בספרים אחרים המצויים בשפע על המדפים, אפשר ליצור שדים ורוחות "טובים" מחומרי יצירה, שיאפשרו לילד להתיידד עם אובייקט הפחד, להזמין אותו להתחפש לרוח רפאים מפלצתית (בשעות האור, בבקשה!), ו"להפחיד" אותך נורא, כשהוא בתחפושת. המשחק החופשי נותן לילד הזדמנות לאוורר את הפחד ו'לשחוק' אותו, בדרך הבריאה והטבעית. אשמח לשמוע עדכונים. בהצלחה ליאת