היי ליאת....

שלום ליאת. אני בת 17 והייתה לי שנה די קשה.. אבל חשבתי שזהו- שעברתי את התקופה הרעה ושלא ארגיש כל כך רע שוב. עכשיו אני מרגישה נורא יותר מתמיד. הפסיכולוגית שלי לא ממש מבינה אותי ויש לי הרגשה שאנחנו לא מדברות באותה שפה. הרופאה קצת נעלמה לי ולא ברור אם אני צריכה להמשיך עם התרופות או לא... המשפחה שלי כבר ממזמן הפסיקו להוות עמוד תומך בחיי ולא ברור לי אם יש לי חברות . אני נורא חוששת שאם אשתף את הפסיכולוגית שלי באיך שאני באמת מרגישה היא תשלח אותי לאשפוז. עכשיו חופש גדול ואני פשוט מתפרקת אחרי שכל כך השתדלתי לעבור את הבגרויות לפני שאשקע... אשמח לשמוע (לקרוא) את דעתך לגבי מה אני צריכה לעשות כי אני כל כך מבולבלת וכבר דבק בי הכינוי "יובל המבולבל" למרות שאני בכלל בת (ואין לי קול צרוד כזה... ) תודה מראש ושיהיה לך יום מקסים :]

שלום יובל, ראשית, ברכות לרגל סיום השנה והעמידה המכובדת בבחינות הבגרות. זו תקופה תובענית מאד, הדורשת כוחות ומאמץ גדול. לפעמים, כשהלחץ הגדול מסתיים, מתאפשרת נפילת מתח העלולה להיחוות כהתפרקות. מסתבר שלא כ"כ מהר מתפרקים, ולא כ"כ מהר מאשפזים אנשים, בעיקר כשאפשר לטפל בהם בהצלחה גם בחוץ. לא ברור לי למה את מתכוונת כשאת אומרת שהרופאה שלך "קצת נעלמה לך", ואני ממליצה לעשות מאמץ ולמצוא אותה לצורך איזון תרופתי שייקל עליך. גם בטיפול יש לפעמים תקופות משבר, והייתי מציעה לך לנצל את החוויה הנוכחית שם להתבוננות ולמידה, ולהבנה טובה יותר של עצמך גם בהקשר של קונפליקט וכשל אמפתי. אני ממליצה לך להחזיר את הדברים אל הטיפול שלך, ולנסות "לכוון מחדש את התדרים" כך שתשובו לדבר את אותה השפה. בטיפול, כמו בכל הקשרים הבינאישיים האחרים בחיינו, השיח הגלוי והיכולת לתקשר באופן בהיר את רגשותינו, הם המפתח לשימור היחסים. שולחת לך כוח לעבור בשלום את הקיץ, ולהביא על עצמך שלווה. בהצלחה ליאת