אני שונא/ת את אימא שלי מאוד

אני מרגיש/ה שאמא שלי לא אוהבת אותי אלא אוהבת את אחיותי וזה כואב לי וגם שאני צריכ/ה בגדים אז היא לא קונה לי היא מתקמצנת אליי ואני מרגיש/ה שאימי אוהבת את אחיותי יותר ממני וזה פוגע עכשיו אני יושב/ת בחדר נועל/ה כדי שהיא לא תיכנס אני קיללתי אותה לפני שננעלתי ואמרתי לה:"יאקמצנית מסריחה","יקמצנית את אוהבת אני האחיות שלי יותר ממני ואת קונה להם כול יום בשבוע בגדים ולי אפילו לא אחד" אפילו היא לקחה לי כסף כדי לממן להם את הבגדים וזה כסף שאני השגתי מסבא שלי ז"ל ואבא שלי וזה פשוט מעציב אותי ופוגע בי !!

שלום לך, כמה קשה להרגיש שההורים לא איתנו. זה פוגע, מעציב ומתסכל. יחד עם זאת, כדאי להבין שרגשות עוצמתיים כאלה, מתעוררים בדר"כ לאו דווקא מהאירועים עצמם, אלא מהדרך בה אנו מפרשים אותם. יכול להיות שאמא שלך קונה בגדים עפ"י רציונל כלשהו, אשר מתפרש בעיניך כהעדפה של ילד אחד על פני האחר. למרות הכעס הנורא והכאב בדבריך, אני חושבת שסגנון הדיבור הבוטה כלפי אמך הוא לא מכבד ולא ראוי, ובעיקר אינו מקדם אותך ואת מטרותיך. דיבור משפיל ומזלזל פוגע ביחסים ביניכם (בעצם בכל מערכת יחסים), בכבודה של אמך, ובכבודך שלך. אם היחסים ביניכם ממשיכים להתדרדר, אפשר לנסות ולגייס עזרה מבחוץ, מיועצת ביה"ס, מאבא או מקרובי משפחה בהם אפשר לבטוח. איתך ליאת